הזיכרון

הזיכרון נשאר עם השנים, הוא בתפקיד קבוע, מחדד את הרגשת הכאב.
מרגישה כלואה, וזה נורא שאני כלואה בעצמי.
המוח עייף מלחשוב ולהיזכר, הוא חסר מנוח.
זו שגרת חיי, לטחון את המצב הזה כמו מים.
זה עצוב לדעת ועוד יותר עצוב לא להצליח לשנות את זה.
לשחרר, להניח את העבר מאחור, אני חייבת להצליח!
כבר מאסתי מלבכות ולהשתגע.
לאט לאט אני לומדת איך לחיות עם הזיכרון המתוק והמר שהיה ולא יחזור עוד לעולם.