הורים

השעה 00:00 וזאת הפעם הראשונה שאיני יודעת על מה לכתוב.
על מה אספר? אני רוצה לכתוב.
מן תחושה כזאת לא מוסברת של פרשת דרכים.
שומעת את השירים הידועים, העצובים והמוכרים שלי ונותנת לידיים להקליד.
עכשיו שמעתי את ההורים שוב רבים אז אני יודעת לאיזה כיוון ללכת.
יש אנשים שנועדו זה לזו, אצלם אני לא בטוחה לגבי הסיבה האמיתית.
נישואים של עשורים אז מתרגלים לחיים משותפים ולגידול הילדים.
תמיד אמרתי שכשאהיה גדולה ואתחתן אהיה התיקון שלהם, אני לא מוכנה לחיות כמוהם.
אז זה המצב וזה כבר שגרה, יש דברים שלא בידיים שלנו ואנחנו לא יכולים לתקן,
הם לא ברי שינוי.
הניסיון להבין את אמא, הלב נאכל מבפנים, אלה החיים שלה.
הם לא מהזוגות שמתנשקים או יוצאים לסרט לפעמים.
לעיתים איזה מסעדה וזה מספיק לכמה שבועות טובים.
הם לא רעים אליי, רק אחד לשני, הם אנשים טובים אבל בתור זוג כושלים.
אני יודעת שיגיע היום שתהיה לי מערכת יחסים גורלית ואמיתית, אני שואפת אליה
ואני אעשה הכל בשביל לזכות בחיים מאושרים שיזכירו לי בכל יום במי בחרתי ולמה.