הוא בטח היה כותב ש….

יצא לי לחשוב היום, אם היו מגיעים אליו יום לפני שהוא נפטר. זאת אומרת-לתומי ושואלים אותו אם יש לו משהו להגיד לנו, איזה שהן מילות נחמה שאולי יקלו על הכאב- מה הוא היה אומר ?
אני בספק אם הוא היה נהיה רגשני כי זה הכי לא הוא בעולם.

אני מחכה כבר לחזור הביתה הסופ"ש.
זה היה ללא ספק אחד השבועות העמוסים שהיו לי, אבל בזמן האחרון אני מגלה שככל שהשבוע עמוס יותר וקשה יותר ככה סוף השבוע כייפי יותר.
והפעם במיוחד, לאלון החבר הכי טוב שלי יש יום הולדת ושתינו יצאנו הביתה. בשישי בערב נלך לפאב שבקיבוץ ובשבת בצהרים כבר קבענו ללכת לים ולעשות על האש. אנחנו חברים הכי טובים מכיתה ד' כשהגעתי ילד חדש לכיתה,הוא היה היחידי שבא לשחק איתי בהפסקה ומאז אנחנו כמו אחים.
למרות שיש לו יום הולדת, כבר הודעתי שאני כנראה אאחר כי אמא מכינה את העוף שאני אוהב בשישי ואין מצב בעולם שאני אפספס אותו.
אני גם צריך להספיק לקפוץ לחברה שלי לפני שאגיע הביתה ולעזור לאחיי בעבודה באנגלית.
האמת היא שתמיד חשבתי שמהרגע שאני אתגייס הדברים יהיו אחרת , אבל בכל פעם שאני חוזר הביתה אני פשוט שמח לראות שהכל נשאר בדיוק אותו דבר, עדין רב עם האחים וצוחק עם החברים ושמגיע יום ראשון מבאס ורק רוצה להישאר בבית במין פרייז כזה של החיים.

אני יודע שהם דואגים. אני רואה את זה על הפנים של אמא שלי בכל פעם שאני חוזר הביתה .ופתאום אבא שלי הקשוח נהיה טיפה רגשני- רואים את ההקלה. והחיבוק שאחותי נותנת לי למרות ש90% מהזמן היא מדברת על כמה שהיא לא סובלת אותי.

אני אוהב את כל זה, אבל גם אוהב את המדינה ואוהב את הצבא ולפעמים אני פשוט נקרע ולא יודע איפה לשים יותר משקל, מה יותר חשוב. ואולי בעצם , לא צריך להחליט ?

לא יודעת אם זה מה שתומי היה אומר , אבל לפחות ככה אני מקווה. שהוא היה מסתכל על כל מה שיש לו או יותר נכון על כל מה שהיה.