ההצגה חלק 3

נו באמת, הם לא אוהבים אותך. זה הכול שקרים.

אז אחרי שאני תמר ירדנו במדרגות והכנסנו את הציוד ללוקר, סיפרתי לה על מה שאמר לי אלי הידיד הטוב שלי על התסריט.
טוב, בעצם, בזמן שציירתי בשיעור של איזבלה, אלי נכנס לבדו לכיתה, אבל בלי כל שאר חברי ההצגה. אז ניגשתי לדבר איתו.
"את לא מבינה, אנחנו שם חצי שעה והם כתבו חצי עמוד של תסריט! ואני בעשר דקות כתבתי איזה שלוש דפים! הם פשוט עצלנים. ונחשי מה, הם נשארו שם להבריז." הוא התלונן ואני חייכתי ונאנחתי בשבילו. הנחתי את ידי על כתפו בתנועה מנחמת,
כי אני אוהבת אותו.
והוא חייך אליי.
"משתתפת בצערך." זה היה מה שאמרתי, ואז הורדתי את ידי והוא הלך למקום שלו ואני למקומי.
נזכרתי בפעם שלניה ודויד, האקס שלי\הבחור שלא אהב אותי ואני לא אותו, הבריזו ביחד.
אז המשכתי לחייך ודיברתי עם מיה.
בכל מקרה, אז את זה סיפרתי לתמר ושתינו ידענו. לינה אוהבת את דויד.
'את מקנאה'.
אבל היינו בהלם כשראינו אותם חוזרים לבד, הולכים מאוד צמוד ולניה נראית בעננים.
"איפה הבנות?" שאלתי. התכוונתי לקשת ונוי, הבנות שגם בהצגה.
היא התנערה מדויד והביטה בי קצת מופתעת.
לא מהשאלה, זה בטוח.
"הן הלכו למקהלה." היא אמרה בשקט והביטה כשדויד הלך.
כן, אני ותמר ידענו.
"לחכות לך?"
"כן, אני אביא את התיק ואבוא," היא מלמלה ורצה אחריו.
אני לא מקנאת, אני לא.
אני בדיכאון פשוט.
אבל, ידעתי.
"טוב למישהי יש קראש והיא לגמרי בהכחשה," אמרתי בצחקוק קל.
תמר הנהנה. "אולי נעשה כמו שעשינו איתך?"
"לא, זה יהיה גרוע, מאז אני לא מספרת לכן על הקראשים שלי."
'את מתכוונת לרעות או לשון, הפעם?'
"מה איתי?"
'אל תקשיבי לה,'
כשהתת מודע שלך צודק בפעם האלף.
אבל אני דווקא אוהבת את תמר.
שיניתי אותה, גרמתי לה להפסיק לברוח ממני ולהרוס אותי.
אבל לניה רוצה לשנות אותה בחזרה,
אז אני חושבת שאני אחזור למיה אחרי הכל.
"אני אספר לך אם יהיה משהו רציני," מלמלתי.
כאילו שהכול איתי היה בסדר באותו רגע.
ואז לניה הגיעה.
"היי! אתם יודעת שאני ודויד קראנו על מזלות באינסטגרם? המזל שלו כאילו בכל מקום," היא צחקקה ושמחה.
אוף, באמת שאני אוהבת את לניה. אני פשוט לא אוהבת את זה שהיא בוחרת להרוס אותי.
ואת כל מה שלקח ועדיין לוקח לי הרבה זמן לבנות.
ואני רוצה להזהיר אותה שהם יבלו הרבה ביחד, שהוא יגרום לה לאהוב אותו ויהיה נחמד, ואז
הוא יזרוק אותה לעזאזל וידבר מאחורי הגב שלה.
והיא לא תאהב אותו, היא תשנא אותו.
והוא יעמוד שם ויחייך אליה והיא תסלח לו בלי שיתנצל.
ותתאהב שוב בחיוך הממזרי הזה.
ואז נזכרתי איך בבוקר לניה אמרה שמזל טלה אוהב את הבדידות.
זה היה נכון.
או איך שהיא אמרה שהיא ותמר תמיד מראות שהן כועסות. וזה נכון, אני יודעת כי אני זאת שסובלת את זה.
ובוכה מהמכות האלו,
לנצח.
אז אמרתי לה שאני לא מראה כשאני כועסת, אני בדרך כלל שומרת את זה בפנים ומתמודדת לבד.
היא אמרה שזה לא טוב לעשות את זה.
"טוב, מודעות לבעיה זה כבר חצי מהדרך לפתור אותה, לא?"
אז כן, הכול פאקינג מושלם עם נצנצים.
ולא, אני לא בסדר. וזה לגמרי בסדר\חרא מבחינתי.
אז המשכתי ללכת.
"איזה מזל דוד בכלל?"

הסוף.