הגמד

אני כבר לא יכולה לשמוע אותו. אני לא יכולה לראות אותו עושה מעצמו צחוק יותר. כשהוא מדבר על כמה ש"ההיא כוסית" ו"הזאת שווה" וכשהוא מנסה להתקרב לחברה שלי ומשגע אותי ואני כבר לא יכולה לשמוע ולראות את זה.
אני פשוט יודעת שזה לא הוא, זה כל כך לא מתאים לו. אני יודעת שיש בו כל כך הרבה יותר מזה שאנשים לא רואים, אני רואה מעבר לזה שמנסה להראות כמה שהוא גבר.
אני רואה בו מישהו מיוחד, מישהו אכפתי דואג וכיפי שפשוט אין אנשים כמוהו. בזמן האחרון, מאז הפרידה אני כבר מתקשה מאוד למצוא את הבן אדם הזה שם. זה כאילו שיש לו מן גמד במוח עם כל התכונות האלו, והוא יצא לחופשה. או שהוא מתחבא איפה שהוא עמוק בפנים. לפעמים אני מנסה למצוא אותו כשאנחנו מדברים, לפעמים אני כל כך מתגעגעת לחלק הזה שלו שמקשיב ומשתף וכיף לדבר איתו ולרכל איתו ולעשות איתו כל דבר כמעט. לפעמים אני רוצה שהגמד יחזור, כי בלעדיו הוא מגעיל אליי. בלעדיו הוא מזלזל ורע וגורם לי להרגיש קטנה ומכוערת ליד החברה הרזה והיפה שלי.
אני מנסה לחפש את הגמד הזה כבר הרבה זמן ואני פשוט לא מוצאת אותו.
לפעמים אני חושבת שהגמד עזב ולא יחזור, או שהגמד היה שם רק לתקופה מוגבלת והוא היה אמור לעזוב.
לפעמים אני חושבת שכשהכרנו הוא זייף גמד בשביל שאמשיך את הקשר וארצה לקדם אותו, עד שלא היה כבר צורך בגמד והוא הראה את פניו האמיתיות.
אני מתגעגעת לגמד.