הגיון בעולם

אני יושבת בחדר ומנסה למצוא הגיון בעולם. ברדיו אני שומעת קטעים מפרסומת למקום שמוכרים בו תאורה בהנחה.
האיש שברדיו לא יודע שאיבדתי את סבא שלי. הוא בסך הכול מוכר תאורה בזול.
האם הטייסים שבשמיים שמים לב לכל פרט על הקרקע או שהם ממשיכים הלאה? האם הם מקדישים מחשבה לאנשים הגרים בבתי הפח? האם הם מרגישים שילדה יושבת בחדרה ומנסה למצוא הגיון בעולם?
קשה לי להאמין.
מי רוצה להצטרף אליי ולרחמים העצמיים שלי?
כל הילדות שלי, חוץ מאשר בימים של גשם כבד, ביליתי בחוץ פרק זמן מסויים בכל יום.
הייתי אוהבת לשכב על הדשא ולהביט לעבר השמיים, תמיד הייתי מנסה להבין את הנטייה של ציפורים קטנות להתנהל בלהקות גדולות. ממבט אליכם הלהקה נראית לפעמים כמו עשן. לא ברור למה הן מחליפות כיוון פתאום. לדעתי הציפורים מאבדות את הכוונה הנפרדת שלהן. הן חלק מצורת חיים גדולה יותר והן משלימות עם זה. משהו בתוכן נכנע. נכון לעכשיו אני בלהקה. נכנעתי מלנסות למצוא הגיון בעולם הזה.