הבן של האויב – פרולוג

*הסיפור לא מבוסס על סיפור אמיתי, אם זאת, כאלפי סיפורים אמיתיים דומים קיימים.*
1997 – דרום קליפורניה – מלחמת השתיקה:
האויב הצליח להשתלט על כמחצית שטחה של קליפורניה. כאלפי גברים נרצחו ונהרגו תחת המשטר החדש וההרסני, בעוד נשותיהם הועברו באופן אכזרי כרכושם של אזרחי העם השולט, רובן נרצחו, או נאנסו בברוטליות.
אמא שלי הייתה אחת מהן.
זה קרה חודשיים לאחר הכיבוש, אמא שלי עדיין לא הועברה באופן 'חוקי' לאחד מהכובשים. היא התחבאה בזמן הזה בארון שמתחת לשולחן, בחדר הספרייה. הם לא מצאו כאשר באו לקחת אותה. אבל אז *הוא* בא.
"מה זה החדר הזה? בדקתם שם?" הוא צעק ופתח את חדר הספרייה, כמו רוח סערה, הפך את החדר כולו במטרה לחפש אותה, ואז הוא מצא את הדלת.
אכזר וקר, הוא אנס אותה, והשאיר אותה לחיות, בלי כל מטרה, היא חשבה להתאבד, אבל היא גילתה שהיא בהריון, בהריון איתי, הבן של האויב.
רוב הנשים שגילו שנושאות ברחמן את בנם של האויב היו מתאבדות, או עוברות הפלה, אבל לא היא.
היא יכלה להרוג אותי, היא לא רצתה. לא חודש עבר, וקליפורניה חזרה למשטר הרגיל שלה, ניצחנו במלחמה.
ואמא שלי, נדחתה בידי החברה.
מה היא חשבה לעצמה? חשבו נשות הכפר
נושאת ברחמה את בן האויב, היא לא טובה משהוא.
נושאת בתוכה את העיוות המוזר והמרושע הזה שנעשה בכפייה, מי אם לא אני.