הבית שלי[ ממליצה, ואשמח אם תקראו.]

היי, היי לך אתר הסיפורים שלי, היי לך האתר שעזר לי שהיה לי קשה.
רק רציתי להגיד לך תודה!, תודה שהקשבת לחפירות שלי, שנתת לי הרגשה שהכתיבה שלי טובה,
אתמול הסתכלתי בכתיבה שלי מהתאריך 29.9.12 ומתאריך 22.9.13 פשוט אמרתי וואוו!,
ראיתי את השיפור שלי,אבל זה רק כי התאמנתי והמון!, האתר הזה גרם לי להתבגר, יותר מידי מהר,
כתבתי כאן הרוב קטעים דיכאוניים, וגם בסיפורים שלי, מוות, מחלות, תאונות, והרוב אני אפילו לא יודעת למה כתבתי!, היום אני כותבת לאתר והמון, אני פשוט לא מפרסמת הכל, אני חושבת שחלק מהדברים הם אישיים ופרטיים שרק אני יכולה לקרוא אותם, ואני כותבת כדי להתפרק, לא כדי שייאהבו את זה, אני כותבת בשביל עצמי. כי זה טוב לי, הכתיבה שלי בפרק הראשון הייתה ככה:
תעזבו אותי אמרתי אני לא מכירה אותכם הוספתי את תכף תכירי הם אמרו.
אני ציטטתי לכם את המשפט הראשון בסיפור שלי שמשום מה אני לא אשכח אותו. לא כתבתי פסיקים, נקודות או גרשיים. והיום? הייתי כותבת את זה ככה
" תעזבו אותי" אמרתי בכעס ובבהלה, " אני לא מכירה אותכם!" הוספתי מנסה להיתשחרר, אך ללא הצלחה " תכף תכירי" אחד מהם אמר בחיוך ערמומי, הרגשתי אבודה, חסרת תקווה, אך לא רציתי שייראו זאת, ניסיתי הכל עד שזה כבר מת.."
חברה שלי שגם קראה את הסיפור הראשון שלי, אמרה לי שהשתפרתי והמון ושאני אסיים את הסיפור האחרון היא תקרא כי היא בטוחה שכל פעם פרק לא יספיק לה, אני גדלתי, אני התבגרתי אולי מהר מידי אבל זה בסדר, כי הבנתי המון דברים בשנה הזאת, שיניתי את החיצוניות שלי, בין אם זה לצבוע שיער 20+ פעם לבין עם זה להתמיד בסגנון בגדים אחד, ולטפח את עצמי יותר. שהייתי בתחילת דרכי לא השקעתי בעצמי, איך שהוא האתר הזה המסגרת הזאת מאוד עזרה לי לייצב את עצמי למי שאני היום,אני מבטיחה לחזור עם מלא סיפורים מלאיי רגש ותשוקה כמו שרק אני יודעת, כי זה הסגנון שלי ולא משנה מי או מה זאת אני.אני אגמור סיפור ואתחיל חדש וככה עד לעוד הרבה זמן. אני מאוד מקווה שתבינו כמה האתר הזה יכול להציל אותכם ולסדר אותכם אם רק תנסו להבין! זה לא פשוט אבל תאמינו לי מנסיון אישי שלי שזה כן שווה את זה, שזה לא עוד איזה משהו שגורם לכם לשינוי לשבוע והופס, חוזרים להתחלה, לאתר הזה יש המון כיוונים בשבילי, אני עכשיו עם חיוך על הפנים, כי רק היום הבנתי שבלי האתר הזה, בלי הדרך להתפרק הייתי בן אדם אחר! לא הייתי אותה ילדה עם ניצוץ בעיניים שעכשיו חיה על הקצה,אני יודעת שכתבתי כבר משהו דומה על זה היום, אבל הרגשתי צורך לרשום עוד, הרגשתי צורך לפרוק מטען, אבל זה מטען חיובי,היה לי מטענים שלילים אבל אתם יודעים מה אומרים " אם אין לך מטען שלילי לא תדע מה זה מטען חיובי" והמשפט הזה כל כך אבל כל כך מדבר עליי! אתם לא מכירים אותי בפרטים, אבל אני מבטיחה לכם שאני אומרת אמת כאן, האתר הזה שינה אותי משמאל לימן, משלילי לחיובי, מחושך לאור, ומילדה סגורה למי שאני היום
אז אתר יקר לי, אחריי שהבנת, והקוראים שייקראו את זה כמובן, הבינו כמה אתה חשוב לי יש לי רק עוד משהו אחרון להגיד, ולמרות שאמרתי את זה ולמרות שאני גם בטוחה שאני עוד אגיד לך את זה אחריי הכל, אני חושבת שאני תמיד ארגיש ככה, אתר שלי, תודה, אני לא חושבת שאני אשכח אותך מתיישהו.