האמת.
זה פשוט יותר ממה שזה נראה.
אני לא עצובה, באמת שלא. אני גם לא בדיכאון, זה הדבר האחרון שאני. אני בסדר. אולי לא שמחה ומאושרת, אבל כמו תמיד אני הכי אופטימית שאפשר. זה פשוט, אני פשוט בודדה. לבד לי מדי. אני צריכה אנשים לדבר איתם על החיים, לצאת איתם כל יום. אני צריכה לקום בבוקר ולבוא למקום שבו אנשים אוהבים אותי, למקום בו אני מרגישה בטוחה. אני רוצה להרגיש שלמישהו אכפת, שמישהו באמת זקוק לי וצריך אותי פה. אני זקוקה לאהבה אמיתית, אחרת אני לא רואה את הפואנטה בחברות.
לא, שלא תבינו לא נכון. אני לא רוצה להיות מלכת השכבה, אני פשוט רוצה את החבורה שלי , את ההרגשה המדהימה הזאת של לדעת שמישהו אוהב אותך מכל ליבו, בכנות. אני מעריכה את החברות שלי, אלה ש קרובות יותר ואלה ש קרובות פחות. אבל בואו נודה בזה, אתן תסתדרו גם בלעדיי. אני בסדר, אני באמת בסדר. אני רק צריכה התחלה חדשה, מקום חדש, אנשים חדשים.
נשמע כמו תוכנית מצוינת.
תגובות (1)
זה במקרה נכתב עליי? מאוד מאוד מאוד הזדהיתי עם הסיפור שלך, הוא בדיוק מתאר את מה שאני עוברת כרגע. את כותבת מהמם:)