האיש במדים

אומרים שיש 2 ימים שהם הכי חשובים בחיים .. היום שבו נולדת , והיום שבו אתה מבין למה … אז אני לא סופר ולא משורר והאמת פעם ראשונה מוצא את עצמי כותב , מחפש מקום לפרוק ,לצעוק ולהגיד היי גם אני פה …
אז הסיפור שלי מתחיל אי שם בשנות ה80 אז היה דור אחר אני קורא לו דור החגורה , אז נולדתי ממש לתוך שנאה אני זוכר את עצמי מסתגר לבד ומחכה ,מחכה לראות מתי הוא מגיע עם החגורה ,אולי הפעם הוא יחוס אולי ימיר זאת רק לסטירה ..פשוט ילד שחי בחרדה , מנגב תמיד את הזיעה מפחד ,חושש , ולא מקבל ממש שום עזרה , היום זה אני מחר זה אחי אבל הכל היה אני בעיקר אני ,הכבשה השחורה של המשפחה , ואז אתה גדל החיים ממשיכים אתה לומד להתחסן , ואז פתאום ביום בהיר מגיעה הבשורה האוימה ,תאונה ארורה שבו איבדתי אחות שהייתה לי כנחמה ,צעקות של אם בוכיה מי לקח לי את הילדה ? אתה מסתגר בין 4 קירות ולא יכול שלא לשמוע את הצרחות .. ואז הס שקט נעלמים ..מחליטים להעתיק את המגורים נוסעים למרחקים .. אתה נזרק לבית ספר דתי כולך פחדים מהילדים מהמורים אבל בעיקר מהאיש עם המדים , והאלימות לא פוסחת היא רק גוברת ונהיית קשה ואני עדיין נשאר ללא הגנה , ואז בהחלטה של רגע, של ההוא עם המדים ,מוצא עצמך בפנימייה כאן תלמד כאן תישן.. ותסתדר לבד ילד שלובש מדים מוקף בנערים כל כך מוזרים , פנימייה צבאית כך אומרים מכאן יוצאים רק גברים .. אתה מתבגר ולומד ,מתבגר ומתגבר ..
אבל לא ,פתאום בעוד יום בהיר פותח את העיתון ואתה נחרד לגלות ..תמונה של ההוא במדים ,הוא עשה מעשה ועכשיו הוא ייאסר ,החברים שלך צוחקים מה אבא שלך מככב בעיתונים , אני בורח רץ ורץ ורץ עד שאני ממש נחנק ..נוסע הביתה ושוב אם בוכיה צרחות עד התקרה ואתה שוב מסתגר מנסה להבין , מה לא כשורה ,לאן לברוח ,עם מי לדבר ? ויושב לבד באיזה פינה.. הזמן חולף הזמן לא עוצר .. והנה אתה כבר מתבגר ..מתעורר לבוקר חדש יוצא למרפסת לוקח נשימה מיום חדש , אתה שומע זמזומים על ההוא במדים ,מדים שונים בצבעים שונים שמזכירים לך חולשה ואתה מתמלא רחמים , אבל זה נכון הוא סובל נורא ועליו לא פסחה המחלה הארורה , אתה רוצה לבקר מנסה לנחם אבל , אין לך אומץ , רק קצת חמלה .. ולא עובר זמן אתה נשען על הקבר מבקש סליחה ,סליחה שלא הקשבתי לך ,הקהל מקשיב והרב מהנהן והוא טורח להזכיר זאת בשבעה ..ילד שמבקש סליחה לא חייב לחכות להלוויה .. אבל אני מנסה לחשוב ולהבין איזה סליחה ..? היום אני מבין שמה שאני הייתי צריך לשמוע זאת רק מילה אחת ..סליחה. אני ממשיך את החיים ומוצא עצמי תחת החופה וכעבור זמן מחזיק אוצר ..אוצר גדול בידיים , נסיך שלי חיים של אבא כ"כ יפה וטהור אתה..מבטיח לעצמך להגן עליו לשמור עליו לתת לו את כל כולך .. זה משנה פאזה נותן בטחון ,נותן לך קצת הבנה ..הנה הקטן הזה זה בעצם אתה.. אני על הגל ,מאושר בעבודה חדשה והופה הנה כבר יש לך דירה .. ואז אתה מבין שמהעבר והמשקעים לא נרפאים..אתה בורח מכולם ומעצמך נשאר לבדך ..מנסה להבין למה כולם רואים רק את החיוך על הפנים ? הליצן של הכיתה ,הגוקר שבחבורה האיש הקורע עם הסמיילי ששבה.. בחור זהב כך אומרים גדול ועדין עם לב רגיש ..תמיד מחייך תמיד מצחיק דמות להערצה שבו חפצה כל ילדה.. ואני ..אני לא מבין יש בי כ"כ הרבה חלל מבפנים ..מישהי פעם אמרה לי ..חמוד אין לך שמחת חיים.!
אבל אני הבטחתי ….
.מסתכל על הנסיך הקטן שלי ומנסה שוב ,חוזר אליו חוזר אליב עם לב שלם והרבה תקווה .
היום אני מבין שהיום השני הכי חשוב בחיי הוא היום שאני כאן, נולדתי בשבילך נסיך קטן אתה החיים שלי ,לידך הכל מתגמד ובשבילך אודה על כל יום לאל.
אבל אלוהים , יש לי רק בקשה אחת ממך , אנא עשה שהחיוך שלי אף פעם לא יירד לי מהפנים.