האור שבחיים

החיים,
זה בעצם הדבר שאנחנו הכי לא מעריכים
תמיד אנחנו מתלוננים על החיים שלנו
תמיד מבואסים מהחיים שלנו
תמיד רוצים חיים אחרים
מתחננים להתחלף עם מישהו אחר.כל יום
מתעצבנים על ההורים שלנו רבים איתם
רבים עם האחים עם החברים,
מתקשרים לסבא וסבתא רק בחגים או שצריכים משהו
ובעיקר שקועים בעצמו בעולם שלנו, חיים בתוך בועה.
ופשוט לא מעריכים
לא מעריכים את הדברים הכי קטנים
לוקחים הכל כמובן מאליו,
חושבים שהכל מגיע לנו לא מבינים למה אנחנו לא מקבלים את זה
ולמה ההורים לא נותנים לנו כסף
ולמה הם חופרים לנו.
במקום להגיד תודה אנחנו מתלוננים,
במקום להעריך את המקום שבו אנחנו נמצאים ולהודות שיש לנו בית שבו אנחנו להודות שבכלל קמנו בבוקר, ולהודות שאנחנו בריאים ושלמים אנחנו מתלוננים, ולא, אני לא אומרת שכל יום אני מודה ושאני ילדה מושלמת ושאני אף פעם לא רבה עם ההורים ושאני יותר טובה, אני רק מנסה להעביר פה נקודה.
נקודה שגם אני צריכה להבין אותה,אז כן יש את כל המשפטים הקלישאטים האלה אבל הם נכונים, חיים רק פעם אחת, אז בואו פשוט נעריך אותם ונחייה אותם הכי טוב שאפשר