האומץ שגרם לי לשלוח – פריקה

הרבה זמן שהיו לי רגשות אליו, הרבה זמן עבר גם מאז שנפרדנו מאז שהאגו שלי היה כל כך גדול ונפוח ולא הבנתי מה עשיתי ובאיזו נקודה פגעתי.
אז עכשיו, התקף אומץ גרם לי לכתוב לו הודעה – הסברתע בה עד כמה אני מצטערת על מה שקרה, כתבתי והסברתי שתמיד הרגשות נשארו אבל איו לי ציפיה לאותה התשובה כי אני יודעת שהוא אוהב כבר מישהי אחרת.
רק רציתי לפרוק מולו מה שאני מרגישה, מה שאני רוצה שהוא ירגיש. הייתי רוצה לשמוע תשובה חיובית אך אני יודעת שדבר זה לא יקרה.
אני לא רוצה שהוא ירצה לחזור אלי רק בגלל רחמים, היו לע מספיק חברים כדי להבין שאהבה זה דבר שבא לא מהלב אלה מהנשמה ומי שאין לו אהבה בנשמה הוא אדם קר ומדוכא אבל לו, לו יש אהבה בנשמה אבל היא למישהי אחרת.
סוף סוף הבנתי שהטעות שלי היתה שלא אמרתי את זה מהתחלה, אבל אני לא יכולה להחזיר את הזמן ולרוץ בחזרה להתחלה.
אתמול בשיעור שאמורים לפתוח בו את הלב במעגל ישבנו כל הכיתה ושמענו סיפורים של אחרים שאינם עינינו אף אחד והעיינים שלך נפגשו בשלי כמה פעמים ולא ידעתי מי בוהה בשני ולמה ורק חברה אמרה שהיא ראתה שהסתכלת עלי כל הזמן במבט כך היא טענה די מטריד. היא החברה הכי טובה שלי אבל אני לא אפתח מולה מילה כמו שביקשתי ממך לא לספר.
זהו.. אין לי מה לכתוב ואולע עוד שנה יהיה לי האומץ להראות לך את מה שתכתבי, כל כך השקעתי אבל אין דבר. כלום לא קרה.
עכשיו הבר היחיד שלי עוד פועם בגללו הוא מחר – כשאני אפגש איתל ולא אדע מה לומר. אני לא אפתח את הנושא ובטוח שעייני יפגשו בשלך אך לא תגיד לי מדוע שמך פתוח חרוט לידך.