האהבה של ההתחלה והסוף

אהבה. עד לפני שנה לא ידעתי מה זאת אהבה אבל עכשיו אני יודעת, למרות שאני בת שלוש-עשרה, האהבה אצלי היא לא משחק, אני מתייחסת אלייה כמו שמבוגרים מתייחסים אלייה.

עד לפני שנה לא הפסקתי לשמוע סיפורים על אהבה מחברות שלי ומאנשים שסיפרו לי על הבעיות שלהם ועל החברים שלהם שכוללים אהבה, כל יום הייתי שוכבת במיטה שלי לפני שהלכתי לישון והייתי אומרת לעצמי שאני רוצה חבר, אחיי התנשקו בפעם הראשונה עוד ביסודי ואני לא.

יש את הבנות האלה שרוצות חבר רק בשביל לעשות רושם על אנשים אחרים, אבל אני לא, לא אני לא כמו הבנות האילו, אני רציתי אהבה אמיתית שאני אוכל להרגיש אותה, שאני אוכל להראות אותה לאדם שלו אני אקרא ״החבר שלי״, אנשים היו מספרים והלב שלי היה מתפוצץ, כי רציתי, רציתי להרגיש את האהבה, רציתי לחוש אותה בכל גופי, רציתי לשמור אותה בליבי ולתת כל מה שאני יכולה לחצי השני שלי, לזה שישלים אותי, יעזור לי, יקשיב לי ובעיקר יואהב אותי.

יום אחד, בכיתה ו׳, ב- 29/11/2011 נער מהכיתה שלי הציעה לי חברות, ככה עוד היינו קוראים לזה, הוא פשוט לקח פתק וכתב לי (וגם לזה הוא היה צריך את עזרת חברו הטוב ביותר) אם אני רוצה להיות חברה שלו, אך במקום לכתוב לו ״כן״ רשמתי לו ״ניפגש מאחורי בית הספר בהפסקה״ כשנפגשנו אמרתי לו שאני מסכימה והוא התלהב ושמח נורא, חייך אליי וכל ההפסקה הסתובבנו יחד ודיברנו.

הכל היה בסדר גמור והוא היה רושם לי ברכות בחגים והיה רושם לי כמה שהוא אוהב אותי ואני החזרתי לו גם ככה, אך בימים שנעדרתי מבית הספר שמעת דברים נוראים שהוא עשה לכמה בנות מהכיתה, לא הבנתי אך זה קרה הוא הריי היה נער טוב שלא פגע באף אחד, הוא היה בישן, לא היה אכפת לו מה אנשים אומרים וכ,נהפכנו לחברים זה מה שקרה.

בשאר הימים לכל מי שהיה לו בעיה איתו פנה אליי והיה אומר לי ״תרגיעי את החבר״ כאילו אני אמא שלו או כאילו אני אחראית עליו ועל ההתנהגות שלו, כן, הייתי מדברת איתו אבל יש גבול למה שאני יכולה לעשות.

ומאז הכל השתנה אבל אז הגיע החופש הגדול והוא חזר לעצמו וגם גיליתי שהוא באותה כיתה שאני נמצאת בה כיתה ז׳2, שמחתי נורא ולא הפסקנו לדבר ולהתכתב, בכל יום שלישי הייתי נפגשת איתו הייתי הולכת אליו לבית ונשארת איתו עד 21:00 ואפילו לפעמים עד 22:00.

יש כמה דברים שאתם צריכים לדעת: א. הוא רוסי, ב. אני מרוקאית שלמה ג. יש לו שיער חום ד. השיער של מגיעה עד לכתפיים והוא מתולתל ה. יש לו שיניים בולטות.

אני לא הסתכלתי על המראה שלו, מה שהיה חשוב לי זה האישיות שלו הוא היה כל כך חמוד, נחמד ואוהב אבל היו כאלה שלא הבינו מה אני מוצאת בו כי הם היו אנשים שטחיים שחשבו רק על המראה שלו והחיים נהפכו ליותר ויותר קשם מרגע לרגע.

המשפחה שלי רצתה שאני אפרד ממנו וככה גם חלק מהסובבים אוי כל התגובות שקיבלתי היו שליליות וחלקן היו בשוק מהעובדה שאני והוא חברים, אני עצמי הייתי בשוק מכמה תשובות שקיבלתי על המערכת יחסים שלנו, לפעמים לאנשים אין בושה וזה כל כך דוחה ומגעיל שהיה באלי להקיא, הם כאילו החליטו שאני לא צריכה להיות איתו, שאני צריכה להיפרד מהם ואני הרגשתי שהם מתייחסים לזה כאילו הם במערכת יחסים הזאת, היו כאלה שפשוט רציתי להחטיף להם כאפה חזקה ומצלצלת על כל מה שהם אמרו.

בכיתה ו׳ בטיול השנתי נרדמתי עליו כי הייתי עייפה והוא נרדם גם כן אחר כך, היו נערים שצילמו אותנו והעלו לפייסבוק כנושא לבדיחה, אולי הם לא יודעים את זה אבל יש פעמים שכשאני ישנה אני שומעת מה אומרים אנשים והפה שלהם היה כל כך מלוכלך באותו הרגע, אבל הייתי גם מאושרת בגללו, היו פעמים שנפלתי בירידות מחליקות והוא החזיק אותי ותמך בי, הוא גרם לי לחייך בכל מצב וכשהייתי חושבת עליו תמיד היה עולה לי חיוך מטופש על הפרצוף, כשהוא היה מתקשר והייתי מסיימת את השיחה, הייתי קופצת מרוב שמחה בכל רחבי החדר.

כשעלינו לחטיבת הביניים, כיתה ז׳ המצב איתו התחיל להחמיר, את החברות החדשות שפגשתי הוא היה מקלל והיה מרביץ להם, לא יכולתי להישאר בשק אפילו לשנייה ומצאתי את עצמי כל שעה-שעתיים לוקחת אותו לצד ומדברת איתו וכל פעם הוא היה אומר לי שהוא יפסיק עם זה אבל הוא.

היו מצבים שלא ידעתי מה לעשת המוצה היחיד שלי היה להיפרד ממנו, אבל אני לא רציתי, לא רציתי לפגוע בו, אני אהבתי אותו כל כך עד שלא יכולתי להגיד לא שלוש מילים קטנות ומסקנות ״אני-נפרדת-ממך״.

שנה שעברה היינו סדר התחבקנו, התנשקו בלחי, דיברנו והכל קרס ביום אחד, שבוע לפני חגיגות השנה שלנו בתור חברים הוא נפרד ממני, הלכנו לפארק אחרי הלימודים ועלינו על הנדנדות העגולות הענקיות, ידיד שלו אמר לו לבוא ולנדנד אותי ועוד חברה שלי שלה הוא היה מרביץ ומקלל הכי הרבה ובגלל לה ולי יש פחד גבהים הוא בה לנדנד, למרות שהוא לא נראה כזה הוא חזק מאוד והוא עוד יותר מנדנד חזק, עוד דבר אחד ששכחתי להזכיר יש לי ציפורנים מאוד ארוכות, הן לא מלאכותיות ולא ממש נעים לפגוש אותן, בכל מקרה הוא התחל לנדנד וכשיש לי פחד גבהים אני נבהלת, עוצמת עיניים ושורטת כל מה שאני נוגעת בו, אז הציפורנים שלי פגשו את היד שלו והוא עזב את הנדנדה (הנדנדה הזאת היא לא נדנדה רגילה אפשר לעוף ממנה בקלות ולשבור את הראש ואפילו לשפשף אותו עד שיוצא לך דם) ירדתי מהר ובקושי הצלחתי לנשום, הלכתי במהירות לספסל הקרוב ולא העזתי להסתכל עליו, לאחר-מכן ידיד שלי בא אלי ואמר לי שהחבר שלי נפרד ממני.

בהמשך התקשרתי אליו והוא לא ענה בסוף הוא קיבל המון צרחות ואמרתי לו שלא יתקרב אליי יותר בחיים שלו, זהו זה נגמר את האמון של הוא יותר לא יקבל, יק לו הרבה זמן לשקם את האמון שלי בו.

בסופו של דבר גיליתי למה הוא נפרד ממני, הוא נפרד ממני כי הוא לא הקשיב לעצמו הוא הקשיב לאחרים שאמרו לו שהוא לא שווה בשבילי ושהוא לא מספיק טוב בישבילי, מי הם שהם יחליטו דבר כזה?!?!?! הם לא המשפחה של ובטח שבטח לא החברים שלי וזאת עוד סיבה למה אני לא יכולה לחזור אליו.

הדבר הדבילי בוא שעכשיו אחרי שנפרדנו הוא חזר להיות אותו אדם שהכרתי לפני שנהפכנו לחברים.

אבל עד היום אני לא מתחרתת על כך שהייתי חברה שלו, אני בחיים לא אשכח את מה שהוא עשה לי (הריי לא סיפרתי את כל סיפור הפרדה כמו שהוא היה) .

לסיום שיר שכתבתי שעוד אני והוא היינו חברים:

אתה ואני, כאן יחדיו…
שנינו ביחד, מאושרים…
כל-כך-מאוהבים
שמחים, האהבה מחזיקה אותנו יחד
כן האהבה, לב גדול פועם,
בין שני זוגות אוהבים.

החיבוק והנשיקה הראשונה שלך איתי,
אף פעם לא תשכח, מראשי…
נזכרת.
והתמונות זזות.
כאשר אני רואה אותך.
אוהב אותך לנצח,
תמיד אוהב, בלי היסוס,
זאת לא בעיה-
להיות, להשלים עם האהבה שלך.
יש-רק-שלוש מילים שמביעות את עצמי.
והן אומרות לך, אני אוהבת אותך…
האהבה שלו חזקה, יותר מכל.
אני יכולה להרגיש את זה בבטן…
מרגישים את זה באוויר.
הפרחים פורחים-הציפורים מציצות-הפרפרים עפים,
במגוון צבעים.
אני אוהבת אותך.