ד"ר שפירא

אתמול כתבה רוני בעניין ד"ר קפלן : "אז כולנו קיימים בזכות דר קפלן". ונזכרתי שישנו רופא נוסף בזכותו כולנו קיימים: ד"ר יוסף (יודק) שפירא. הוא היה יהודי ליטאי (אשר התחבר עם אבא כאשר שניהם למדו באוניברסיטת לייז' בבלגיה. אבא למד הנדסת חשמל ויודק למד רפואה, או אולי יודק למד בגנט עם הדודים שלי שאול ומשה. כולם היו חברים) . כאשר נישאו נשארו שני הזוגות חברים טובים ואני זוכרת שבתות בהן הזוג שפירא היה עושה טיול רגלי של כמה קילומטרים הלוך וחזור מפתח תקוה אל ביתנו בשכונת צדור אשר בקרית אריה. כאשר יודק עלה ארצה היה הרופא של קיבוצי עמק הירדן, ועבודתו האחרונה היתה כסגן מנהל של בית החולים השרון בפתח תקוה. סופו היה טרגי-הוא נדרס למוות על ידי בעלה חולה הרוח של אחת המטופלות, אשר בעצמו התאבד אחכ בבית חולים לחולי נפש.
יודק הציל את חיי פעמיים כאשר נקלע בעיתוי מדהים ולא הגיוני ל 2 מאורעות בחיי:
כאשר הייתי בת 9 שיחקנו ילדי בית הספר פיקא בהפסקה בחצר בית הספר. אני וחברותי שיחקנו בקפיצה בחבל כאשר לפתע פגע כדור בו שיחקו ילדים בקן צרעות בפינה העליונה של הצריף אשר שימש מקום לימודנו (בנוסף לבניין הראשי). כל ילדי בית הספר נסו בבהלה, אני סיבבתי באותה שעה את החבל והילדה ממול העיפה אותו בבהלה כאשר נמלטה והחבל הסתובב ונכרך סביבי כמו לאסו. החצר נשארה שוממה מילדים חוץ ממני ששכבה כלואה בחבל על רחבת החצר, וכל הצרעות התנפלו ע ראשי. ומי עובר בדיוק ליד גדר בית הספר ומסתכל פנימה? יודק שפירא. הוא רץ פנימה, גם אחות בית הספר כבר היתה שם והוא אמר לה לרוץ ולהביא מהמרפאה בקבוק אמוניאק את כולו שפך על ראשי וכך ניטרל את העקיצות. כאשר התאוששתי הוא גם לקח אותי לאוטובוס ונסע איתי להורים בשכונת צדור (כמובן לאף אחד לא היה רכב אז).
אירוע שני התרחש כאשר אהרון כצנלסון הרכיב אותי על האופנוע שלו. אהרון ואשתו הצעירה יוכבד לבית ברקוביץ גרו ב"בית הכחול" ברחוב ארלוזורוב בפתח תקוה. בית זה נבנה באמצע שנות ה-20 , היו בו שני אגפים קטנים: הול כניסה , חדר ומטבח מצד אחד, ומהצד השני אותו דבר, שניהם עם כניסה נפרדת (שרותים היו רחוק בחצר, כי מי מכניס סרחון שרותים לבית? אך זה סיפור בפני עצמו). ביחידה הראשונה גרו הקרובים-חברים הכי טובים של הורי, טייבקה (יונה) ויהודה ברקוביץ, ובשניה-יצחק ושושנה ברקוביץ. כאשר יצחק נהרג בקרבות מגדל צדק במלחמת השחרור נכנסו לגור יוכבד הבת הצעירה של הברקוביצים ובעלה אהרון כצנלסון. כאשר היה אהרון חוזר מהעבודה הציע לי לעיתים קרובות לרכב איתו על האופנוע למשפחתו בשכונת ביילינסון (על יד כפר סירקין). אני "גרתי" בבית הכחול לפחות 3 ימים בשבוע, ישנתי בהול על הספה והיו לי כלי רחצה כפולים שם. וזאת מאחר וכאשר רציתי לבלות בפתח תקוה עם חברים אחהצ או בערב אי אפשר היה לחזור לצדור כל כך מאוחר. באותו יום מסופר ישבתי כדרכי מאחורי האופנוע, מחזיקה במעמד הברזל אשר היה בצורת האות ח. אהרון לקח קיצור דרך בכביש קטן עם ירידה גדולה, כולו מהמורות ובורות, ולפתע כאשר עלה על בור אני עפתי מהאופנוע, אך היתה לי מספיק תושיה עדיין לאחוז בברזל. התחלתי לצעוק אך מרעש האופנוע אהרון לא שמע וכך נגררתי בירידה, ומי עומד בקצה הרחוב בפינת רחוב רוטשילד וצועק ומנפנף בידיו? ד"ר שפירא, אשר ראה מה קורה. אהרון עצר כי חשב שד"ר שפירא רוצה להגיד לו שלום (כולם היו אז חברים של כולם) וכך יצאתי רק עם סריטות ארוכות לאורך השוקיים…