דרמת חיי – פרק 3

דוריאן עמד נרגש, שיחת העידוד שרון ואישתו עשו לו לפני המעמד, נשכחה מראשו.
הוא חיכה בחוסר סבלנות שהדר תבין סוף סוף מה הם עושים לבדם בגן, הדר לא הבינה, או שעשתה עצמה כלא מבינה כדי שלא להרוס לו את ההפתעה.
דוריאן כיחך בגרונו ופנה להדר, הוא שיחק בעצבנות בבגדיו, מיישרם ומחליקם.
הדר הייתה קצרת סבלנות, ותופפה בעצבנות ברגלייה דבר שלא סייע כלל לנסיך הנרגש שמולה.
דוריאן סוף סוף אזר אומץ לפתוח את הפה כשהדר קטע אותו.
"פלוצה, אני אחסוך ממך את המבוכה, התשובה היא כן,"
דוריאן התרגז, "מה כן? לא שאלתי כלום"
"דוריאן, אם אני אחכה שאתה תעזור אומץ להציע לי נישואים יקפאו לי היידים, ברצינות דוריאן, בחוץ? בקור הזה, אתה רוצה שהאברים שלי ינשרו?" הקניטה אותו הדר.
דוריאן לא ידע מה להגיד, כל התוכניות היפות הושלכו לפח כי הוא היה כל כך הססן.
הוא עמד לעזוב את החצר מושפל מכך שהדר לא נראתה מאושרת מתפקודו כשלפתע היא אחזה בידו,
קולה היה רך כשאמרה, "אין לך ממה לחשוש, תשובתי היא כן, כעת נותר לך רק לבקש"
דוריאן התאפס על עצמו, הוא הסתכל היטב בעינייה ושאל "הנסיכה הדר, התנשאי לי?" ולמרות שהתשובה הייתה ידועה, ולמרות שכל ההפתעה נהרסה היו הזוג הצעיר נרגש ונרעש,
"תנשק אותי עכשיו?" שאלה הדר, שלא אהבה משחקי אהבה.
"אשמח לעשות זאת" הוא אמר, "אבל יש אחת בשם עדי,
היא כותבת את הסיפור שלנו, והיא מאוד מתאמצת לכתוב צנוע, כך שאנשק אותך, וזאת משום שאיני מסוגל אחרת אך נעשה את זה מאחרי השיח, כדי שאיש לא ידע שאנו מתנשקים". הדר חייכה בהבנה, והריצה אותו מאחרי העץ שם השתובבו הנערים המאוהבים.