דרמת חיי – פרק 2
הדר ישבה וקראה בספה המרוחקת ממקום מושבו של הנסיך.
דוריאן רצה שתשב לידו, אך היועצת של אביו, התערבה בנעשה בארמונו, ודרשה מאביו שלא יאפשר להדר לשבת קרוב אליו במקומות ציבוריים
משום שלא הייתה אחת מנשותיו, ומעשה מעין זה היה עלול לעורר מריבות בין פליגשיו הקנאיות.
דוריאן היה חסר סבלנות, הוא בהה בתסכול ברקדניות שפיזזו לצלילי נוול והיו לבושות בקמצנות יתרה.
"עדי!"
הוא קרא כדי שסריסו יוריד את עייניו משנהב שרקדה במרכז הבמה וחייכה לעברו במתיקות כובשת.
"הנסיך", נענע עדי לקריאתו,
"פזר את הרקדניות האלה לחדריהם, הם מבזבזות את זמני" ציווה דור
"ברשותך אדוני, חובותיך כנסיך דורשים את נוכחותך במקום ואת ציפייתך בנשים הרוקדות" דוריאן רטן ברוגז וחשב, לא רק שמפרידים אותי מאהובה שלי, נגזר על לראות את אהובי מפלרטט עם רקדנית מול עייני.
הקנאה אכלה אותו, הוא עקב שוב ושוב אחר המבטים שעדי שלח לשנהב, לתנעות המרמזות ששלחה שנהב לעדי.
דוריאן לא יכל לשאת את זה, האם אין לה חוצפה לפלרטט עם סריסו? שניהם הכעיסו אותו בהתנהגותם הנינוחה, בטוחים כי הנסיך יקבל ברצון את הקשר בינהם.
הם רק לא שקלו את העניין שלנסיך עדיין היו רגשות לעדי.
לבסוף סיימו הרקדניות את מחולם.
הם ניגשו למקום משכבו וקדו לפניו.
גם שנהב קדה אך החיוך הנרגש ששלחה לעדי והקריצה שהחזיר לה עדי, היה הרגע אותו לא יכל לשאת עוד.
הוא קם בעצבים ממקומו.
אך כל הדרמה נהרסה משום שהקימה המהירה גרמה לדם לעלות לו לראש והוא התעלף.
הוא התעורר כשלצידו אלין שבדיוק יעצה לו להפרד מהדר, דוריאן היה מותש, עצבני ומתוסכל.
בפקודה אחת הוא שילח אותה מחדר השינה שלו, בפקודה שנייה הייה עדי לפניו.
"הנסיך?" שאל.
דוריאן חשב שהוא ישתגע, שפתיו של עדי היו קרובות כל כך הוא רק היה צריך לפסק אותם קצת אם לשנו, לא יותר מידי, מספיק כדי לטעום את גלידת הוניל שעדי לקק לפני כמה רגעים
עדי הסיט את ראשו מידייו
"הנסיך עייף", פתר את בעיית ההתנהגות של דוריאן, ודוריאן שהיה נבוך כל כך אישר בניד ראש את דבריו, התהפך לצד השני ונרדם.
תגובות (6)
זה בסדר, השמות לא הורסים בכלל יוקי(לא לי לפחות).
אהבתי! לפי דעתי הפרק הזה יותר טוב מקודמו ונהנתי לקרוא, הדברים יותר התבהרו לי בפרק הזה. ומיותר לציין שהכתיבה מדהימה ומכניסה לאווירה.
ואהבתי את איך שתיארת את הכעס של דוריאן בכל קריצה ופלרטוט של שנהב ועדי, זה היה מעולה מבחינתי.
מה שקצת הפריע לי בפרק זה ששכחת לשים סימני פיסוק לפעמים וזה קצת הקשה על הקריאה, אבל זה בסדר. תמיד אפשר לתקן את זה, זה לא משהו רציני(:
וגם הסוף טיפה לא היה ברור לי, משהו התבלבל לי שם. אם תרצי לגבי זה פירוט, תגידי לי.
אוקיי אז זהו, מחכה לפרק הבא(:
אורי♥♥♥(יש בטאבלט של אחותי לבבות, איזה כיף)
ווואו באמת תודה. כל כך משמח!
מבינה את כל הקושי של לקרוא עם פיסוק שגוי או חסר. ו אפילו עם שגיאות אבל לצערי עם כל המאמץ שאני מגיעה בנושא עוברת שוב חשוב על אותו פרק באמת קשה לי לפסק…
לכן סליחה על הקושי זה באמת לא נעים אבל אני מוכנה ללמוד כמה שיותר בנושא הזה. אם נגיד תכתבי הסבר על פיסוק זה ממש יועיל. לי לבטח לעוד כמה
ובסוף… אשמח לפירוט אם עוד נותר בך כוח אחרי כתבת לי כל כך הרבה
אוהבת יוקי
היי עדי(:
לגבי הפיסוק, את האמת שבאמת הרבה כותבים נופלים בזה(אפילו אני) אבל זה באמת הרבה יותר קל ממה שזה נראה;
נקודה תבוא בסוף משפט.
פסיק יבוא באמצע משפט, כדי לחלק את המשפט לחלקים כדי שיהיה יותר נוח לקריאה או כדי לעשות הפסקות במשפט.
סימן שאלה, כמובן יבוא בשאלה. וסימן קריאה יבוא בהתפעלות או קריאה.
אם תרצי פירוט נוסף תוכלי לעיין בערך "פיסוק" בויקיפדיה, יש שם הסברים.
ובנוגע לסוף… לא היה לי ברור למה עדי אמר "הנסיף עייף" כשבעצם לא היה אף אחד בחדר. או שכן היה? בכל מקרה קצת התבלבלתי שם, אשמח להסבר.
חחחח התשובה מאוד פשוטה. עדי מדבר בגוף שלישי לנסיך, מציב בינהם את מרחק הרישמיות.
ועדי מתרץ את החולשה של הנסך שברגע של חולשה ניסה לנשק אותו.
*עלייי
סאפ!
תיקון שגיאה?