דף לבן
ריקני ושקט, הוא בוהה בי
כמו אגרוף כוחני הוא מכה בי
כמו השמיים התכלת,
כמו התייר העוזב
כך או כך אם תביט על זה
הוא יהיה הכופר
השתקן, השקרן, קטן האמונה
אין לא מצפון, ולא רגש
גם לא נחמה קטנה
הפעוט מייבב
והאם לא עונה
"תאמין לי," נאנח,
"אהבה משונה"
הוא מבקש, מלחש
צורח, בורח
היא נוצרת סודות
שהוא קיווה לשכוח
הטירוף מחלחל
והדמעות מלחחות
את הלהט הזורם
הכנוע לתאוות
רק דבר יחיד
נותר לו לומר
הוא שואל אם היה אהוב
אך התשובה לא משנה
גורלו יהיה מר
תגובות (4)
מבלבל בצורה שאני אוהבת.
זה משונה (מחרפן, למען האמת), את מאוד מזכירה לי מישהו.
אני דווקא אהבתי אותו מסיבה אחת פשוטה- הצלחת להעביר את הרגש שלך בשיר. הרגשתי הרבה עצב, כאב בסיפור יחסית פשוט ומוכר. אהבתי את התיאורים מאוד!
היו כמה מקומות שלטעמי סימני הפיסוק היו נחוצים והמשפט "אין לא מצפון, ולא רגש.." המילים אין ו-לא שכתובות באותו משפט קצת הפריעו לי ויוצרו שלילה כפולה לדעתי אפשר לוותר על ה-לא.
אבל שיר יפה מאוד ונוגה. אנשים שלא מבינים ומעירים הערות שטותיות כמו שכתבת ב"רציתי להוסיף" נועדו שיתעלמו מהם!
סימני הפיסוק היו נחוצים ולא הופיעו*
זה דווקא ממש מעולה. כמות הדברים שעברו דרך הכתיבה… ובכללי הכתיבה עצמה- היא באמת טובה. הרגשתי זרימה והיה לי נורא כיף לקרוא. אני לא חושבת שאת צריכה לתת/להתייחס לשפיטה של אחרים על הכתיבה שלך – כל אחד כותב בצורה שנוחה לו. (אפשר להעיר, אבל בסופו של דבר הכותב בוחר למה להתייחס)