דימיון
דמיינו עולם מושלם, בו כולם שמחים ועושים מה שהם רוצים לעשות, בלי מטענים על הגב ובלי חובות, נחמד נכון? עכשיו דמיינו עולם שבו אתם במקום אחד כל הזמן, אין זמן להיעלם, אין תוכנית לברוח לעולם אחר, אין הוכחה לחנינה, זה כבר פחות נחמד. למעשה, זה העולם שאנו חיים בו, כל אחד שואף לדבר מסויים אך בסופו של דבר יש את המכשול הקטן שמפיל את כל העבודה הקשה, כן, כל אחד יכול לעשות מה שחפץ ליבו, אבל כל מה שהם רוצים לעשות זה להשפיל, למרוד, להוציא אקדח ולירות במישהו, אוליי אפילו הוא עצמו.
אז מהו באמת העולם המושלם ההוא?האם הוא קיים בכלל?אוליי רק בחלומות המתוקים של אלו המנסים להחזיק מעמד,אלו שלא הושפעו מבחוץ והילדים הקטנים שרק התחילו את חייהם.
איך אפשר לחיות בעולם שבו גיהנום נשמע כמו גן ילדים?
איך אפשר להתפתח ולגדול אם יש תמיד את המכשול?
אחרי הדבר הזה,
מהם חיים?
למה זה טוב, כולם שואלים.
למה נעלו אותנו במקום שבו טוב נשמע כמו רק דימיון מופרח?
תגובות (3)
אני מבינה אותך בקטע שכתבת שכל מה שאנשים רוצים זה להשפיל, כי זה נכון הרבה מאוד פעמים. העולם יכל להיות בדיוק כמו בדימיון אם לאנשים לא היה את היצר הזה להשפיל ולהכאיב לאחרים, לדרוך עליהם בדרך למעלה. אבל לא כל העולם נורא, ותמיד יש לאן לברוח, השאלה היא אם זה הדבר הנכון לעשות. אהבתי מאוד :)
נתת הרבה נקודות למחשבה, לדעתי. יש כאן דברים שאני מסכימה איתם, וכאלה שפחות. אבל הבעת הכל בצורה טובה מאוד לדעתי:>
אהבתי!