דיכאון כשעונה המשיבון

דיכאון כשעונה המשיבון.
הדבר הכי קשה שאפשר לעשות,
זה לסבול ולהחזיק במפנים את הדמעות.
לדעת שאין לך את האפשרות להראות את הכאב,
לדעת שאת פשוט זאב בודד.
בשביל אנשים כמוני כלכך רגישים,
לנסות להחזיק את הדמעות פנימה זה כמו לקפוץ לים של כרישים.
מה הסיכוי שאני אצא כמו שנכנסתי?
אין שום סיכוי שלא נפגעתי..
אז כל פעם שאני מרגישה בדיכאון כל מה שאני רוצה זה להרים את הפלאפון ולספר,
אבל אז המשיבון מתחיל לדבר.
וזה גורם לדמעות להתפרץ
נראלי שזה פשוט הכל מתפוצץ.
כי חלאס דיי כמה אפשר להכניס פנימה את כל הרגשות?
חלאס דיי בדיוק בגלל זה אני בלילה מתרטיבה בבכי את כל הכריות.
כי זה לא קל לחזור הביתה וישר לנקות,
זה לא קל לדעת שאם אני לא אקנה, מי ישים במקרר ירקות?
זה לא קל להזמין טכנאי כשאין לך שום מספר,
וזה לא קל לאהוב כשאת הסבל שלך אף אחד אף פעם לא סבל.
אז אני שומרת את הדמעות כי אסור לי לבקות,
כי בכי זאת פריבילגיה רק לילדות.
אני כבר גדולה ואני צריכה להתמודד,
אני צריכה ללמוד איך משלמים חשבונות חשמל ואיך נהיים לחיים עבד.
אין לי זכות להראות חולשה,
אבל פעם ב- כשאני מנסה, המשיבון עונה מבקומה…..