דיכאון יקר

טוב.. אז קטע קראיתי בפייסבוק ואני באמת התחברתי אליו… אז…. הינה הוא…

דיכאון יקר,
אני לא ממש יודע איפה להתחיל, אז אני פשוט אגיד את זה:
אתה פשוט גורם לי להרגיש חרא, ואני חושב שכדאי שניפרד.
אני יודע שאולי זה מפתיע אותך כי היינו ביחד כל כך הרבה זמן.
בנקודה מסיומת, חשבתי שתהיה בחיי עד הסוף המר.
אבל זה נהייה לי יותר ויותר ברור שאם המערכת יחסים הזו תמשיך הסוף יהיה באמת מר.ואני לא רוצה שזה יקרה.
בין אם תבין את זה או שלא, הייתה באמת מגעיל,ואני לא מאמין ששיתפתי פעולה עם זה כל כך הרבה זמן. הנה רשימה קטנה עם הסיבות שבגללם אני ממשיך הלאה:

1.אתה יודע כמה לילות בזבזתי בוכה בגללך? לא שאכפת לך (וכן זו הייתה חלק מהבעיה).
2.אתה מתלונן שאני אף פעם לא מבשל. זה בגלל שבקושי יש לי תאבון מאז שנהיינו ביחד,ובקושי יש לי את הכוח לשבת לאכול (ולא זה לא בגלל שיש לי "פרפרים בבטן" בגללך).
3.אני אוהב לישון,אבל אני לא יכול לישון שאתה כאן,רץ בתוך המחשבות שלי.
4.אני אף פעם לא יכול להיות עצמי לידך.חשבתי שזה רק אני,אבל מסתבר שגם המשפחה והחברים שלי לא יכולים להיות לידי כשאנחנו ביחד כי אתה:
א.גורם להם לרגיש לא לנוח.
ב. אתה לגמרי הורס את האווירה.
ג.שניהם.
5.אתה שמת אותי עד כדי כך על הקצה שפשוט צרחתי על תינוק באוטבוס רק כי העגלה שלו הייתה בדרכי.אני לא מכיר את עצמי ככה.

אני יכול להמשיך,אבל אני חושב שהבנת את הנקודה. זו הייתה מערכת יחסים חד צדדית מההתחלה,וזה הכל הגיע לזה: אני לא צריך אותך כמו שאתה צריך אותי. הלוואי והייתי יכול להגיד "בהצלחה" "תודה על הזיכרונות" "ואני מקווה שתמצא מישהו אחר", אבל זה יהיה אמת כמו להגיד שזה כיף להיות לידך (רק שתדע זה ממש לא). אני כבר שניתי את המספר שלי ואת המנעולים, אז אל תתטרח לזחול בחזרה. אני שמעתי שאוממלות מחפשת חברה, אז אולי תרצה להתקשר אליה. בנוגע אלי,זהו זה.אני הולך לדרך טובה.אני הולך להיות שמח.
ברוך שפטרנו,
אני.