דבר שכזה
אז אני לא עומדת לעמוד בסטנדרטים המטורפים שאתם מציבים בפני מחדש יום אחרי יום. מה לעשות, אני לא היא, ואתם צריכים להבין את זה.
השיער שלי שונה, העיניים שלי שונות, כל מבנה הגוף המחורבן שלי שונה משלה. אני לא חכמה בצורה שזה בה בקלות, אני עובדת בשביל זה, אז אולי תנסו להעריך את מה שאני עושה לפחות פעם אחת ולא להתחיל לומר "היא הייתה עושה את זה אחר…" או "כשהיא הייתה בגיל שלך…"?! אין לי אותו אופי כמו שלה. אני באמת מצטערת שאני לא יכולה להיות כמוה, גם אני מקווה שביום מן הימים אני אחליט להיות כמוה פתאום אבל בינתיים אני לא.
אני לא יושבת בכל הדיונים הפוליטיים שלכם שלא יוצא מהם שום דבר, אני לא מרגזת מהבדיחות שלכם עלי כמו שהיא תמיד מתרגזת מהם (כי למדתי להסתגל, וכמובן את העובדה שהחדר שלי זה המקום המושלם לבכי עמוק מתחת לשמיכה פופית), אז מה הבעיה המחורבנת שלכם איתי?
וכמובן יש את השנייה, שהייתה חייבת לבוא. אני לא רציתי אותה.
לא רציתי אותה ואת השיער הבלונדיני שלה, והעיניים הכחולות שלה שלמשהו החליטו לצוץ משום מקום בלי סיבה מחורבנת.
למה כולם חייבים להיות מושלמים בהכל כשהם לא? למה יש לכם משקפיים מיוחדות שעובדות לגרום לאחרים להראות טוב יותר ממני, ולי להראות כמו איזה מפלצת מחוצ'קנת ומחורבנת?
לא, מה ברור, אני כפויית טובה כי אני צריכה להכין עבודה מחורבנת למחר והיא רוצה לשחק בדיוק באותו מחשב שבו כבר התחלתי את העבודה, אני לגמרי כפוית טובה כי אני רוצה להמשיך את העבודה ולא לתת לה לשחק במחשב עם העובדה שאני אצטרך להראות לה איך לעשות כל תנועה מחורבת בכל משחק שהיא תנסה כי היא מפונקת שלא יודעת לעשות שום דבר חוץ מלרדות באנשים.
ולעזאזל, את חושבת שאת מושלמת? את, עם ההתנשאות שלך, חוסר ההתחשבות באחרים שלך,הדעה המחורבנת שלך שהכל תמיד באשמתי גם כשזה לא!
אם הייתי יכולה לברוח תאמיני לי שזה מה שהייתי עושה, לעזאזל הדבר הראשון שאני אעשה כשבאמת תהיה לי היכולת לעשות את זה זה לצאת מפה. אתם קוראים לזה בית, אני קוראת לזה מקום. זה מקום שבו אני מעבירה את הזמן שבין הדברים. זו התקופה שבה אני ארצה לצאת מפה בכל חלקיק של הנשמה שלי, ואני בהחלט לא מבינה איך ההיא, אתם יודעים ההיא הראשונה, יכולה לסבול אתכם. אני לא מבינה איך היא הפכה להיות אתם כשחשבתי, בפעם הראשונה אי פעם, שאולי היא באמת תהיה בצד שלי. שמישהו יהיה בצד שלי.
נמאס לי מהבדיחות שלכם עלי, על המשקל שלי, השיער שלי, הציונים שלי, החברים שלי, אני לא כלי שמותר לכם לשפוט, אני בן אדם. אתם בני אדם. אני לא מושלמת וגם אתם לא מושלמים אז תפסיקו פאקינג לחשוב שאתם כאלה לשנייה אחת ואולי תראו, תראו באמת את מה שאני מרגישה, את מה שאני שוקלת כמעט בכל שנייה.
ועכשיו גם חפרתי באתר, ולמה? כי באמת שאין לי עוד מקום לכתוב את זה עכשיו.
אני מקווה שאתם מרוצים מהתוצר שלכם לעולם, עוד דבר דפוק לחלוטין שפה רק כדי להעביר את הזמן בין החיים למוות.
תגובות (2)
הולי פאק
ואוו מלא רגשי כעס ותסכול. אני אוהבת שהקטע לא מתיפיף ומראה את המציאות כמו שהיא. נראה כאילו כתבת בדיוק מה שחשבת, די נוגע. האתר הזה זה מקום לפרוק, כמו לשחרר יומן באופן אנונימי לעולם. זה יותר כיף ממה שזה נשמע.