גשם
ישנה התרגשות מיסטית בצפייה למבול המתקרב… המתח המצטבר לאיטו מעשרות רעמים השולטים במקצבי ליבך, הברקים משני הצללים, וצלילי הטיפטוף המתקרבים טיפין טיפין מבשרים על בא הסערה, המחזירה אותנו אחורה מאות שנים.
שוב אנו מתגודדים, מביטים אל מחוץ למערותינו החדשניות במטחי הגשם.
שוב אנו רצים מפניו, מקשיבים לדחפים עתיקים.
רק האמיצים והטיפשים ינצלו הזדמנות זו כדי לצאת מחוץ לבתיהם ולטייל במבול הנתך כשעל פניהם מרוח חיוך רחב.
תגובות (6)
אהבתי!
בתור אחת שאוהבת גשם ובמיוחד את עונת החורף, אני מזדהה עם כל מילה.
תודה :)
אני חושבת שהדבר היחיד שמונע ממני להראות את טיפשותי או את האומץ שלי, הוא פניה הכועסים של אמא אם אחזור רטובה ומקוררת…
ועכשיו, הגעגוע לחורף התעצם -_-
האמת שהקטעון נכתב בשמירה שהתחילה בהירה והסתיימה רטובה בהחלט.
פעם באמת כעסו עלי על הצעידה בגשם, אבל יש עונג מיוחד ברחובות ריקים מאדם ומלאים בנחלים. חסר תחליף האמת.
נתתי לך חמישה כוכבים, והסיבות הן:
1. אני אהבתי את הכתיבה.
2. אני אוהבת גשם וחורף.
3. יכולתי למצוא מטפורות.
4. …בעיקר הכתיבה.
במקום "בא הסערה", אמור להיכתב "בוא הסערה" (אני סוברת שזו הייתה שגיאת מקלדת ותו לא.), חוץ מזה- מקסים. זו כתיבה מאוד מרעננת.
העונג כולו שלי!