גולני שלי.

הכרתי אותך בקיבוץ על הדשא הירוק עם החולצת סוף מסלול והסנדלי שורש.
ישבת עם כל החבר'ה שלך כולם לוחמים אבל רק בך היה משהו מיוחד ,משהו אחר ..סיפרת שזה קשה להיות לוחם בגולני שהסגירות האלו "מסריחות" ושהאמת?
נשבר לך הזין .
אבל היית מיוחד כי אף פעם לא ויתרת לעצמך ..
כי לא ויתרת על המדינה שלך …
כי אהבת אותה.
ובגלל זה אני אהבתי אותך.

בקיץ לפניי כמעט שנה עזבת אותי עירומה על המיטה שלך ..
היה כל כך חם ותמיד נהנו לשבת ביחד על החלון להדליק סיגריה ולהסתכל על הנוף.
באותו הבוקר הייתי לבד על החלון ,נדלקה רק סיגריה אחת ועל הדשא הנושב שפעם היית שוכב רק אני הבטתי.
אז הטלפון צלצל: 'היי קטנה הקפיצו אותנו לשטחי כינוס לא יודע האמת מה זה אומר אבל אני אוהב אותך'
לא הספקתי להשחיל מילה וכבר שמעתי מפקדים צועקים ברקע וקולות של חיילים ..
האמת היום הייתי קוראת לזה: קולות של מלחמה.

נכנסתם לעזה קרקעית ,הייתי מלאת תקווה שאתה יקירי שורד את זה כמו גדול..
כי אתה?
לוחם אמיתי ..
עד לאותו לילה ארור.
זה היה ה20.7.2014 גדוד 13 של גולני חודר לעזה עם נגמ"ש עלוב שלכם אין שום ידע עליו .
האסון היה כתוב על הקיר אבל כולם בחרו להתעלם .

רציתי להאמין שלא היית על הנגמ"ש הארור ,על נגמ"ש המוות ..רציתי להאמין שקצין העיר לא יקיש על הדלת של אבא שלך ויספר לנו שקטפו את הילד היפה עם הסנדלי שורש והאהבה למדינה.
אבל הדשא נהיה צהוב ,השמיים קדרו והחבילת סיגריות שלנו נגמרה.
אז הבנתי שזה נגמר..
שעולם לא נשכב שוב.
שלעולם לא נדבר על דרום אמריקה.
שעולם לא נתחתן.
שלעולם אהובי אני לא יכולה לצעוק עלייך: 'אני אהרוג אותך'
כי מישהו אחר עשה את זה.

goodbye my lover