גדלתי כאן, אז?
ביום שבת הלכתי אל שכונתי הישנה.
השכונה שגרתי בה 12 שנה.
שכונה שלא ראיתי שנתיים.
ציפיתי להרגיש משהו…..
ציפיתי לחוש תחושה ביתית,
ציפיתי שזיכרונות יציפו אותי,
ציפיתי להרגיש כאילו חזרתי בזמן.
אבל לא הרגשתי דבר.
ניסיתי לשאוף את ריח השכונה, הרי אומרים שריח הוא החוש שהכי מעורר זיכרונות,
אך למרות שהריח המוכר נישא באפי, דבר לא השתנה.
ניסיתי לעלות את הזיכרונות בכוח, הם עלו.
אך גם הפעם דבר לא השתנה.
נהייתי אדישה לאזור ילדותי
או שבעצם נהייתי אדישה אל עצמי?
תגובות (3)
וואו..
החריזה מושלמת והמילים כל כך אמיתיות ובגובה העיניים. לדעתי פשוט השתנית, לא נשארת תקועה בעבר והמשכת. גם אני, כשחזרתי לאזור בו גרתי פעם, לא בדיוק התרגשתי. כנראה זה פשוט מתוך הרגל למקום החדש, שהפך לבית העכשווי שלך.
אניממש מבינה אותך
גם אני גרתיבישוב 7 שנים (בעצם מגיל 5 עד כמעט 11-עברנו חודשיים לפני שהיינו שם 7 שנים)
המקום בשבילי הוא בית
אני מכירה שם כל חור, גומחה, רחוב, שביל או קיצור דרך שקיים!
ואז חזרתי לשם לבקר חברים ארי חודשיים..
התחושה נשארה
עבר שבוע ושוב חזרתי לאותו הישוב
והיא נעלמה :(
וזה לא כאילו בבית שבו אני רק שנה אני מרגישה בבית..
האמת שאלי היא אפילו לא הגיעה אבל לא נורא כנירא שזה אף פעם לא היה בייתי.
זה נחמד לדעת שאני לא היחידה שהרגישה ככה :).
Shadowhunter- תודה רבה! איזה כיף לדעת שאת אוהבת את הכתיבה שלי (ולא זה לא בציניות).
נוני love- אני חזרתי לשם אחרי חודשיים כי עם חברים ישנים הייתי נפגשת בקניון המרכזי בעיר כי בעצם רק עברתי לקצה השני של העיר והיא לא כל כך גדולה אז יצא לי להיפגש עם חברים ישנים במקומות ציבוריים אבל ביום שבת הייתה הפעם הראשונה שבאתי אל השכונה הזאת אחרי שנתיים.