בתוך הראש

בתוך הראש שלי ריק.
ישנו חלל גדול עם כוכבי לכת.
עכשיו חשוך מאוד, הכוכבים מרצדים בקושי.
החלל שקט, שום דבר אינו מתרחש שם.
שקט מידי.
אני מכניסה אוזניה אחת לאוזן, מרגישה מצוקה.
בום. בום. בום. הכוכבים מרצדים.
בום. בום. בום. אחד הכוכבים קרוב להתפוצץ.
בום…בום. דמעה התגלגלה, הרגליים נושאות את החלל.
הרחק הרחק.
בום.

"לאן היא הלכה?" צעקה מבעד למוזיקה.
"לא יודע, בטח לשירותים." הם זזים לפי הקצב,
קשה להם לשמוע את המחשבות שלהם.
ואם הזמן זהותם נאבדת בקהל, והם נהפכים לחלק
מכל הגלקסיות המסתובבות סביבם.
והמוזיקה בום. בום. בום.
והכוכבים כבים לחלוטין.
הכוכבים שלי נוצצים היום, אבל כוכבי הלכת נשאבים
לחור שחור והענק. הוא לא נמצא בחלל בכלל.
הוא בתוך הלב.