בתוך האזניות

רק מגרעות יש לך בראש ואתה מנחם את עצמך שזאת אשמתם. קל להאשים אותם. אתה זוכר שאתמול היה עוד יום מחורבן כשהם היו מבודדים בתוך אוזניות. מקשיבים למוזיקה שמעולם לא אהבת. אבל הם לא הקשיבו לך. אתה בסך הכל רצית לספר להם מה קרה בבוקר, הסיבה לאישונים הנוצצים והחיוך שלא נמחק. אתה מספר להם אבל הם לא מדברים. רק מקשיבים למנגינות שמתחלפות במהירות. הם אשמים בחוסר ההקשבה שלהם.
באותם בקרים שהיית הולך ברגל לבית הספר, האזניות העבירו את הזמן עד לתחילת יום עמוס ומשעמם נוסף , בקיצור- שגרה. בצער רב אני מבשר לך שבמקרה הזה הם לא חפים מפשע. מנגינה מתחלפת כל שלוש דקות, מילים אילמות, זה לא נשמע לך מוכר? בעצם לא. זאת לא הבעיה שלך כמובן.
אתה לא יודע למה אתה פתאום נזכר בילדה המעצבנת הזאת שלמדה איתך פעם. היא תמיד אכלה בפה פתוח. אף אחד, אף פעם לא אכל בצורה דוחה כל כך אבל היא התעקשה ואמרה שככה כולם אוכלים. היה לך ממש קשה להסתכל על הלכלוך שהקיף את השפתיים שלה בכל בליסה. בינך לבין עצמך צחקת ואמרת שהיא מנחמת את עצמה על מי שהיא ועצוב שהיא לא רוצה להשתנות אפילו שהיא מוכרחה.
שמות של ילדים שונים עולים במחשבה ומראה בלתי נראית סורקת אותם. חלקם יפים וריקים, חלקם מכוערים ומלאים, רובם מכוערים וריקים. אין יפים ומלאים, לעולם לא יהיו כאלו, ככה העולם עובד וצריך להגיד תודה על מה שיש…בעצם כן קיים אדם יפה ומלא – אתה.
כנות והקשבה אלו התכונות החשובות ביותר ובכל זאת אתה מתחבא מאחורי שיח של שקרים והתכחשויות ומחרבן מילים שלא באמת שמעת. אתה חי בסרט שכולם חיכו להקרנה שלו אבל האכזבה נצפתה מהדקה הראשונה של תחילתו. תתעורר כבר, אף אחד לא אוהב לראות סרטים מאכזבים ותאמין לי שפופקורן שרוף בחינם לא יעזור במקרה שלך.
אני לא יכול לקרוא מחשבות אז אני לא יודע אם אתה מודע למצב. יכול להיות שאתה מודע, אבל הסיכוי שבחרת לברוח, לעצום את העיניים ולדמיין עוגת שוקולד חמה ושלמה גדול יותר.
שאלת אותי פעם מה אני חושב עליך. בלי לחשוב פעמיים עניתי :"אדם טהור ואין מילה אחרת שתגדיר במדויק את מי שאתה. אחד כזה שמקשיב לכולם ותמיד אומר את האמת. כולם רעים ומכוערים חוץ ממך, כולם טועים חוץ ממך, אתה מושלם" בתוכי הוספתי שאתה חכם.
חכם בלילה.
וכבר חלפו שלושה שירים, שלושה קבוצות של מילים ולכל אחת מנגינה משלה. לא הקשבת. כמובן. הרי אתה לא צריך להקשיב, אתה חכם מידי בכדי לשמוע בור כמוני.