בקניון

הגעתי לקניון אחרי הצהריים
עובר במהירות ובחוסר סבלנות שהולך וגובר מחנות לחנות מחפש חולצה חורפית . אנו בתחילת חודש ינואר קר למדי , בלילה הטמפרטורות הבטיחו לרדת לקרוב מאד לאפס . אני ממש מפריע למוכרות את מנוחתן , איזה טיפוס, לקוח שלא מבין באופנה , מבקש חולצה שתנוח על גופו בנוחיות. ולבסוף אחרי כמה עגמות נפש המוכרות הלא נחמדות מסבירות " סוף עונה, המבחר מצומצם כבר בסוף החודש נקבל את מבחר הקיץ" .
מצב הרוח ירוד במקצת , והפתרון , קפה ומאפה וכנראה עוד עוגת קרם אישית .
מתיישב בקפה ומזמין , לאחר שניות ספורות אימא ובת ובידן שקיות קניות מלאות כל טוב מתיישבות שני שולחנות ממני.
איך זה שהן מצאו את הבגדים המתאימים ? אני כמעט שואל אותן. המרחק , המבוכה וחוסר התועלת מונעים ממני את הבושה.

בעודה מתיישבת והשקיות עדיין בידה שולפת האם במיומנות מדהימה את הסלולארי שלה וכבר אני ועוד הרבה מיושבי הקפה שומעים שהיא והבת אורטל אחרי הקניות והוא יכול להצטרף אליהן .
ואנו שומעים אם רוצים או לא , שממש יש הנחות סוף עונה משגעות שחבל על הזמן. האימא ממש מדברת בקול רם, ואני יודע מה הן הזמינו לשתות, והן מחזירות את הקפה כי הוא לא מספיק חם, הרוטב של הסלט "ממש לא טעים, אתמול הוא היה הרבה יותר טוב" ולאחר שהתייאשו מהרוטב פעם שנייה הזמינו שמן ולימון, ואז הבת מוכיחה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ וצועקת למלצרית שעמדה במרחק חמישה מטר ממנה "אני רוצה כוס מים" ואחרי דקה אורטל מרימה את קולה " הנה אבא בא, לא לא משם, תכנם מכאן" האבא נראה נבוך מהצעקות במקום ציבורי.

לא אלאה אתכם בפרטי הקניות וההנחות המדהימות שאורטל ואימא שלה קיבלו, נראה לי שהאבא גם לא רצה לדעת אבל הוא היה מספיק חכם להראות התעניינות במבצע הקניות של שני הרמקולים אימא ואורטל. האבא נראה שקומתו משתופפת מרגע לרגע. אימא ואורטל דנו לאיזה סרט ללכת, כמובן שלא יידעתי אותם שהסרט ממש גרוע,
כמעט שכחתי חייבו אותם פעמיים על קפה, כנראה זה שנשלח לאחר כבוד לא חם דיו. גם שמעתי את הוראות האימא לאבא המשלם על גובה התשר .
הלקוחות ואני ברכנו על השקט שנפל , וברכנו את בית הקולנוע שלקח מאיתנו את אורטל אימא והאבא השפוף.
בחוץ היה קר , הכוכבים נצנצו בשמיים, ואני כמעט מוכן להישבע שהירח קרץ לי, ובעודי מחייך רצתי רועד לכיוון מכוניתי , ” מי צריך חולצה חורפית ? החורף עוד מעט נגמר ,אקנה בגדי קיץ בסוף החודש.”