"בצחוק – זה לא מצחיק"

– "איזה ילדה מטומטמת את, אלוהים את משהו מיוחד!" – זה לא מצחיק.
– "הפיגור שלך פשוט לא נגמר!!" – זה לא מצחיק.
– "איזה שמנה את כמה את אוכלת!" – זה לא מצחיק.

– "בצחוק, מה קרה?" – עדיין לא מצחיק.
– "איזה רגשי!… יואו.." – בכלל לא מצחיק.
– "אמרתי אתזה סתם… למה את מתייחסת לכל דבר ברצינות?" – זה – כן מצחיק. מאוד מצחיק.

*

זה מצחיק, בגלל שזה נכון.
הם אומרים בצחוק, אבל אותי זה לא מצחיק.
את מי שיורדים עליו זה אף פעם לא מצחיק.
ואני כן רגשי, והם יודעים, אז למה הם חוזרים על אותה הטעות כלכך הרבה פעמים?!
אין להם לב?
הם לא יודעים?
שמה שהם אומרים, פוגע בי בִפנים?
שמה שהם חושבים מתרסק לי בַפָנים?
הם לא מבינים, שהם הורסים לי את החיים?
הם לא קולטים?
ה"בצחוק" שלהם לא מצחיק.
כי זה לא בצחוק, זה רציני.
אם הם יגידו שאני מטומטמת ומפגרת, אני אנסה להשתפר בלימודים, לדעת ולהבין עוד דברים, להיות כמוהם.
ואם הם יגידו שאני שמנה, אני לא אוכל ימים שלמים, יעשה דיאטות רצח ובקושי אוכל כמו אנשים אחרים, כדי להיות כמוהם.
אם הם יגידו, אני ייעלב. כי זה לא מצחיק.
ויום יבוא, ואחליט להגיד להם מה דעתי.
ואז אני אגיד:
"בצחוק – זה לא מצחיק."