בעיות

בעולם יש בעיות.
לדעתי הבעיות הכי גדולות הן מחלות וקללות.
דיכאון, בולימה ואנורקסיה הן גם מחלות, רק יותר בנפש.
לדעתי זה לא הוגן שאת כל הבעיות שבעולם יש לאנשים טובים!
אנשים שלא עשו דבר רע, ושגם אם עשו אני ראיתי שיש להם לב טוב.
דווקא את הטובים- מקללים. אולי אני באמת טיפשה, אולי אני אנורקסית מדוכאת שעוד לא בת שתיים עשרה אבל אני מבינה כבר את דרכו של העולם.
אנשים טובים מתים.אנשים שאני הכרתי כל חיי מתים, מתים מול עיניי ועוד לאט לאט.
אני רואה אותם נופלים אני רואה איך נפשם קורסת ומאז הבטחתי שאני תמיד אעזור והכינוי 'מלאך ספיר' יזכיר לי את המטרה.
אני מבינה למה אני לא אוהבת ערסים, הם מתנהגים כאלו אין בהם הכרה למה שקורה, אין בהם את מה שיש אפילו בי. אני יודעת שיש טובים, לא אמרתי שערסים רעים פשוט לפעמים אינני חושבת כי הם מתנהגים למצב כראוי.
אולי אני טיפשה, אולי אני בכל זאת לא רואה מה באמת קורה, אבל רק בעזרת המילה דיכאון אני יכולה להביון דברים שאני לא צריכה לדעת ולא רוצה. אבל לפעמים אני חושבת, חושבת שכדאי שאני הקדיש את חיי למה שאני חושבת שיעזור לאנושות בעתיד.
אני יהיה גננת, שחקנית או סופרת.
גננת זה לא סתם, היא מלמדת את הילדים חינוך, ילדים לומדים ממנה כיצד מתנהגים ומהי דרכו של העולם.
לשחקנית יש כוח, היא יכולה לומר משפט שיתפרסם וידבק באנושות.
לסופרת יש חוכמה, בספרים היא יכולה לכתוב כל מה שהיא חושבת או להסתיר רמזים לדעתה בספריה.
אני אולי תמימה.
אני אולי טיפשה.
אבל מי שקורא את תמימותי שינסה לאמץ את המשפט הזה: "ילדים טובים לא בוכים."
גם אני לא בכיתי כשראיתי את האדם האהוב כמעט ביותר עלי מת, לאט לאט לנגד עיניי.