בעיות ביני לבין שמיים

אני לא בטוח למה אני נמצא פה.
אני לא בטוח מה הדבר השחור העגול שיש לי על הראש.
אני לא בטוח שמותר לי להיות כאן.
אני לא בטוח אם אתה רוצה שאשאר במקום הקדוש הזה.
אני לא בטוח שזה יעשה לי טוב להיות כל כך קרוב אליך.
אני לא חושב שמגיע לי להתפלל אליך, אלי הקדוש.
אני לא חושב שאני יודע איך.
אני לא חושב שאני צדיק, וגם לא טלית שכולה תכלת.
אני לא חושב שאני יודע בדיוק מול מי אני עומד ומול מי אני מדבר.
אבל אני יודע, אלוהיי, שהגעתי אליך לא סתם.
לא סתם, יצאתי בלילה הקודר והקר הזה, אל בית הכנסת.
אני יודע שיש סיבה אמיתית שהגעתי הנה.
אבל לפני שאתחיל לזעוק אליך ולבלבל לך את המוח, אני חייב לפחות לנסות לסגור איתך את החשבון הפתוח הזה בינינו.
סלח לי אלוהיי כי חטאתי,
כי שמעת את מחשבותיי הלא טהורות,
כי לא קיימתי מצוותיך,
כי לא התפללתי תפילותיך,
כי נשאתי את שמך, אלי, לשווא,
כי התפתיתי ופיתיתי יצרים רעים,
כי לא הבחנתי בין טוב לרע,
כי טעיתי,
כי שיקרתי,
כי לא כיבדתי,
כי לא ראיתי את גדולתך לפניי,
כי לא נתתי בך אמון שלם,
סלח לי אלוהיי,
כי חטא בנך.

כך, בכיתי, זעקתי והתפללתי אל ארון הקודש הקטן, אני, יחף הרגליים, העזוב והעייף, מלא העצב והיגון, חסר החשיבות, מול אלי הגדול.
ושוחחנו שעות, על הא וגם על דא, על אהבה ועל תועבה, וכך, במהלך שיחתינו הארוכה, שלוותה בנשיקות אין ספור אל ארון הקדושה המקסים,
ביקשתי מאלוהיי שיתקן דרכי, שיכוון מצפוני, שיטהר נשמתי, ושיגרום לליבי הכואב, להיות שלם עם עצמו.
יכול להיות שאלוהיי לא חושב שאני איש שיחה טוב, או שפשוט הוא הקשיב לי בקשב רב, כי הוא לא הוציא מילה מפיו הנורא.
אבל אני ידעתי, אלוהיי הקשיב לכל מוצא פי, הוא התפנה מעיסוקיו הרבים כדי לשמוע אותי, ורק על כך עליי להעריכו.
הבטחתי לו. אני הבטחתי לו שאהיה אדם אחר, שלא אתן ליצר הרע להשתלט על מוחי ההגון, ושאהיה בחור טוב יותר, ואאמין, ואכבד, ואתפלל, והוא לא ענה, כפי שנאמר: \"שתיקה שווה הסכמה.\"
יצאתי מבית הכנסת, והתמוטטתי על הרצפה, השיחה שאבה ממני הרבה מאוד כוח, כוח טהור, או שמא אני מרמה את עצמי?