בעיה אישית

היום הבנתי שבאמת יש לי בעיה.
שמשהו באמת לא בסדר איתי.
למה הכנסתי את עצמי פעם אחר פעם למערכת יחסית כה הרסנית, פוגענית ומשפילה?
למה חזרתי אליו באהבה עיוורת ותלותית אחרי אינספור פגיעות, שלו לא הנידו עפעף?
למה הכנסתי את עצמי לייסורים האלה?
למה נתתי לזה לקרות?
איך קרה שהלכתי לאיבוד ונשארתי תלויה בחסדיו של אדם אכזרי?
הוא הבטיח ונעלם, ניצל ותעתע, והוא עוד מתעלם, מתנער מכל אחריות.
הוא ראה בי רק כחפץ לסיפוק צרכיו.
איך זה הגיוני להיות כה עיוור?
איך זה הגיוני לא לדעת את הכאב והמצוקה של אדם הכביכול, קרוב אליך?
הוא אדם ללא לב או אמפתיה ועם קשיים רגשיים שלבסוף אני סבלתי מהם.
ואני הלכתי שובל במילים עדינות ומבטיחות שיצאו לו מהפה כמו תקליט שרוט.
נאיבית, תמימה, מטומטמת.
לא עובר יום ולילה שבו איני מתייסרת על המערכת יחסית הזו.
לא עובר יום שאיני חושבת על כל מה שרציתי והייתי צריכה להגיד לך, על כל מה שעכשיו אני רוצה שתדע.
כי גם אם אגיד ולא תקשיב ולא תבין, לפחות את שלי עשיתי, לפחות ייצא לי לפרוק מולך את שעל ליבי.