בן אדם- שפן

יש לי כאב ראש כזה של עייפות, אבל החופש הרגיל אותי להתעלם ממנו עד עירפול חושים באמת, אז אני עוד פה, למרות שהחופש כבר לא.
אני חושבת על מחר למרות שהבטחתי לעצמי שלא ובמקום לחשוב על מה שאולי חשוב באמת, תוקף אותי כאב בטן על דברים שאמורים לשמח בן אדם נורמאלי בעולם הזה, נורה אדומה מהבהבת מעל המילה נורמאלי. כן בסדר, הבנתי, אולי אני לא בן אדם נורמאלי.
הפחד שמציף אותי עולה לי בגרון ולא מרפה, הפחד התמידי מהחיים של בנ"א-שפן כמוני.
אז עשיתי קצת חיפוש בגי'.פי.אס ואני יודעת על איזה שביל תלוי השלט "פנה ימינה, הדרך הנכונה!" אבל משום מה הרגליים שלי הולכות קצת בעד עצמן אבל בכל זאת בפקודת המח, דווקא לדרך השניה.
אבל זה רק תירוצים של בנ"א-שפן שכרגיל מנסה לברוח ממחוייבות, והדברים בכלל לא חייבים להיות "מחוייבות" אני רק הופכת אותם לכאלה.
אז אני אלך מחר, אני פחדנית לא נורמאלית, לפחות לא ברחנית בדר"כ (וכנראה שאין מילה כזאת.)
אני יודעת שזה צער בעלי חיים, אבל הייתי הורגת את השפן הזה.
לילה טוב, אני נרדמת על המקלדת.