בהמשך למה שהיה

יעידו עלי שאני אדם לא פשוט. יש לי המון קשיים.. לא בטוחה מאיפה הם מגיעים. מניחה שזה שילוב של ילדות לא קלה ואופי מולד.
הפחד הנוכחי שלי שאני מנסה להתמודד איתו הוא שאנשים שאני מכירה יעזבו אותי או יפנו לי גב.

נגיד יש לי קבוצת חברים שנהגנו להתאסף כל כמה זמן לפיקניק, ערב או יציאה כיפית. עד שפעם אחת החברות בקבוצה ארגנה יום הולדת לחברה, ואני לא אהבתי את האופן בו זה התבצע. אני בכללי לא אוהבת שמחליטים עלי שאני אוכל ואשתה משהו שאני לא אוהבת אם אני משלמת על זה. איך שאמרתי שלא מתאים לי ואני לא מגיעה, החברה המארגנת יישר הרימה טלפון לחברת יום ההולדת ובישרה לה שאני מתמרדת לתכנון שלהן, מבחינתי זה היה סכסוך. אחרי שנרגעתי הבנתי שכנראה טעיתי במקומות מסוימים ושוב רציתי לבוא. אבל כבר היה מאוחר מדי, גם אחרי שהתנצלתי הרגשתי שלא סומכים עלי יותר. אחרי המקרה הזה אף אחד מהחברים לא דיבר איתי.. גם כשניסיתי ליצור קשר, קיבלתי הודעות קרירות וכשהתקשרתי לאחת מהן, לא היה מענה. אני ניסיתי לשכנע את עצמי שקרתה אי הבנה, וגם אם התנהגתי בצורה מסוימת, אם הבנתי את הטעות שלי, לא צריכים לעשות עלי חרם. ושכנראה אם זו התגובה שלהם, אלה לא החברים שהייתי רוצה לצדי.

עם זאת, יש לי שתי חברות שמכירות אותי באמת, ואיתן אני מרגישה מוגנת, ואני מודה על כך -כל- יום. כמישהי שאין לה תמיכה משפחתית, החבריות סביבי הן מאוד משמעותיות, שלא נדבר על זוגיות אבל זה כבר נושא כאוב אחר. לפעמים אני חושבת שגברים מזהים את התמיכה הגדולה שאני זקוקה לה והם פשוט בורחים. אני מרגישה שאני חייבת להשקיט את האני שלי בדייטים הראשונים, אחרת אקבל הודעה יום למחרת שזה לא מתאים.. איך אסביר להם שאני זקוקה לביטחון הזה? אני בעצמי לא הייתי יוצאת עם מישהו שתולה בי תקוות על הדייטים הראשונים, ככה זה, צריך להכיר קודם בשביל לקבל על עצמך את האדם השני. אז כל חיי קיבלתי "לא" בלתי פוסק מגברים (חוץ מפעם אחת, אבל זה נגמר בגלל נסיבות שלא כל כך קשורות לשנינו). כל סירוב לא נהיה קל יותר – אני צריכה לבנות את הביטחון שלי עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. לפעמים אני לא מבינה איך עוד נשארו לי דמעות על קשר נוסף שלא צלח.

הבחור האחרון שיצאתי איתו, היה מבחינתי האידיאל שלי. הוא היה בין הבחורים הכי רציונליים ועם רגליים על הקרקע שיצא לי לפגוש. הסתכלתי עליו בהערצה, למרות שכל כך השתדלתי שלא, כי מבחינתי גם זה לא סימן לקשר בריא – להסתכל על הפרטנר בהערצה עיוורת. היה לו כל מה שאי פעם ייחלתי לעצמי, ואני חוזרת על הרעיון הזה, כי אני לא מרגישה שלמה עם עצמי, אז אני נמשכת לגברים שכביכול ישלימו לי את החוסר הזה. לא היה בינינו חיבור עמוק כמו לי ולאקס, אבל נושאי השיחות שלנו הגיעו לרובד מאוד עמוק. הוא היה חכם בצורה יוצאת דופן. זה משהו שמושך אותי בגבר, שהאינטליגנציה הרגשית שלו לא הכי מפותחת, אבל הוא חכם ורציונלי. מאוד מקווה שאצליח לשחרר ממנו, כי רק המחשבה עליו מכניסה אותי לעצב עמוק. אני כל כך מתגעגעת למגע שלו ולשיחות איתו.

רוצה לקום ולהרגיש מאושרת סוף סוף. אני כל הזמן חושבת, וזאת כבר כבר לא ברכה מבחינתי.