במעגל

יושבים במעגל על כיסאות.
כמו באוניברסיטה, עם מקום להניח את המרפק, כדי להניח את הראש,
כדי להניח.
לא תניח לי עד שאמות.
מה זה משנה אם פיזית או נפשית?

יושבים במעגל,
כבר לא על מדים.
על הנשקים הזדכינו.
על עצמנו הזדכינו.
רק הד״ר יושב עם מדים.
ומדבר.
ושואל.
כולם דוממים.

כורעים במעגל, שניה לפני שנכנסים ליישוב.
כדי ״לטהר״.
גופות מסריחות שמקומן יחד עם בעליהן, בגיהנום.
דגלי מלחמה.
הסירחון עוד תקוע באף.
הפיח.
חפצים מעושנים.
אנשים מעושנים.
אי אפשר להיכנס כי ממולכד.
בסוף הגוף נכנס,
הנפש נשארה שם מאחור.

כורעים במעגל,
מכניסים את הכלבים,
את המכונות מלחמה,
לתוך הפירים.
רולטה עזתית,
אם יתפוצץ או לא יתפוצץ.
תמיד צוחקים על הנדסה,
אגודל, או זרוע,
עין או ברך.
לא יודעים מה יעוף קודם.
חשבתי שאצא בלי פלג גוף תחתון,
בסוף התמזל מזלי, רק חירש.
התמזל מזלי כי אם לא,
הייתי שומע את זימזום הכטבמים עד לסוף חיי.

חשבתי שנצליח לנקום.
אבל אין נקמה שתחזיר אתכם.
אני מצטער.