בלקאאוט
אני יושב מול המחשב. משועמם. מחליט לכתוב. אני יכול לכתוב מלא דברים, אבל ברגע שהמוזה שלי מגיעה לרגע הכתיבה היא בורחת לחלקים הכי חשוכים במוח שהזיכרון לא מצליח להיכנס לשם אף פעם. הבלקאאוט. תמיד כשאני חושב על סיפור כמה ימים או כמה שבועות, כשאני הולך למחשב אני פתאום שוכח הכול וצריך לחשוב על הכול מהתחלה. מהעלילה עד לפרק האחרון. להיזכר בדמויות, היחסים ביניהם, האופי והמראה. לפעמים זה קורה כשבא לך לכתוב, סתם, משהו מהראש. זיכרון זה אחד הדברים שהכי קל לכתוב עליו ומה שאתם קוראים עכשיו היא ההוכחה לכך. אנשים שמתעלפים מאבדים זיכרון של מה שקרה לפני כמה דקות, שעות ולפעמים כמה ימים. בסיפורים לרוב מאבדים את הזיכרון לכמה חודשים, שנים. מגזימים. ככה זה בכל סיפור, ככה הוא הופך ליותר מעניין, מסתורי, מותח. בלקאאוט. זה קורה בכל מקום, לא רק בסיפורים. נגיד אתה מופיע במקום כלשהו, לבד או עם מישהו, מרוב ההתרגשות אתה שוכח מה אתה צריך לומר, לעשות, לנגן. אבל אז חוזר לריכוז וממשיך. בלקאאוט. זה יכול לקרות בפגישות, בבית, בכל מקום. הכול תלוי כמה הזיכרון שלך טוב. אתה יכול לאמן את הזיכרון שלך בלמידה. אתה גם יכול לישון מאוחר ולקום לבית ספר עייף אבל אתה לא תהיה מרוכז ותהיה עמוק בתוך עצמך חושב על סיפורים באמצע שיעור מתמטיקה, וכשתגיע אל המקלדת או אל המחברת, תשכח הכול ותעשה אותו דבר עד אינסוף.
ולסיכום:
השתדלו לזכור קצת יותר וככה יהיה לכם רעיון על מה לכתוב.
לא כמוני…
תגובות (1)
אתה יודע, זה בסדר, זה נקרא מחסום כתיבה.
זה קרה לי מיליון פעם ואני הצלחתי לצאת מזה.
אשמח גם אם תכתוב לי אם החלטת בסופו של דבר להירשם לתחרות או לא!!