בלאט

אז איפה הייתי? תזכיר לי איפה הייתי, כדי שאני אמשיך! לבד בבית עם סיגריה, אקסל ודפי כתיבה, שומע מוזיקה מנוולת ברקע, ומנסה לתת צורה למחשבות שלי. כי הוא הלך, אתה יודע את זה שהוא הלך, והשאיר אותי בודד גלמוד לבד בלי אף חבר ורע, מהמילה רעות. חברות. לחגוג את ליל-הסדר במקום רחוק-רחוק, רחוק ממני, עם אנשים שאני לא מכיר, כשאני לבד. אבל הוא הכין לי אוכל, כן, כי אני לא יודע לבשל. ואם הוא לא היה מכין לי דברים לאכול, זה היה ביזיון לעולמים. אבל הוא הכין, הרבה תפו"א ואורז, ואפונת גינה, ועוד תפו"א ואורז, ואפילו נקניקיות חריפות מטוגנות. אז מה היה רע, שאכלתי כמו שמן, ונהייתה לי בטן נפוחה, והלכתי לישון במיטה שלי איפה שזיינתי את זאת כל-כך הרבה פעמים, ואני נרדם וחולם חלומות שמנים על חיים רזים וקר לי ואין הסקה. אז הלכתי והבאתי את ההסקה, והיא בישלה לי את המוח. ועכשיו כאילו מה, המוח שלך אפוי? סתום ת'פה. המוח שלי בסדר גמור. זה לא יכול להיות גרוע יותר מצהריים בקיץ יום חמסין באילת. אבל הבטן שלי הייתה נפוחה, והיו לי גם צרבות, והקאתי את הנקניקיות המחורבנות, כי לא שמים בשר במקרר אחרי טיגון או בישול או צלייה. ככה זה, לא עושים זה דבר. כזה. בלאט. המוח שלי היה פורפרה מסתובבת, והבטן שלי מערבל בטון. אבל מה יכולתי לעשות. אני יושב על הבטן שלי, על כל התפו"א והאורז והאפונת גינה, ואני רוצה סנדוויץ כזה רגיל, שלא מנפח את הבטן, מזין ומשביע. אבל לא, אני צריך לשמוע דווקא את הדיסק הכי גרוע של לו ריד שיש לי, ולהקיא באסלה, ואחרי זה להגיד תודה ושהאוכל היה טעים נורא, ובאמת זו הקרבה עצומה שהוא עמל 4 שעות להכין לי ארוחה. לא שהיה לו קשה מדי, הוא פשוט לקח את הזמן… אבל הרבה תפו"א זה הרבה סידן או עמילן או ברזל או פשוט תפו"א או משהו, שיורדים בגרון וממלאים את הבטן. ואני יושב ומגהק גיהוקים מסריחים וגם עושה כמה נודים, ולחם זה אוכל לתפרנים, ובגלל זה לא אוכלים לחם בפסח כדי שנאכל כמו מלכים, אבל אם אין לנו אוכל של מלכים, אוכלים מצות רטובות עם נקניק או גבינה לא ביחד, ופתאום בא הדוד הדתי הזה ואומר שאסור להרטיב מצות. אם זה היה תלוי בו, אסור הרבה דברים נורמאליים ובסיסיים שמקלים על החיים. ועינוי למען דת האלוהים היהודית היא מצווה גדולה וכל זה. אז ככה שאני לא יודע הרבה וגם לא אכפת לי. רק שיש לי הרבה בלגאן בבטן מכל המאכלים המוזרים שאכלתי שאני לא רגיל, ויש לי צורך להקיא ולחרבן, אבל זה לא יוצא. אני רק אוגר הרבה גזים ומפליץ לפעמים, וגם מגהק. והגוף שלי משחרר הרבה גזים ואוויר לאט-לאט עד שנחזור להיות רזים וחיוורים ודקים כמו שאנחנו רגילים. בלאט. בינתיים אני מתרגל רוסית, ככה בשביל הכיף, לכבוד כל החברות הרוסיות שלי. שלא יגידו שאני לא מכבד את התרבות שלהן או משהו, אה? אחרי הכול אני הגבר בבית.