בירוקרטיה מקוונת
קיבלתי הודעת טקסט לסלולרי שממתין לי מכתב באזור האישי, באתר האינטרנטי של מוסד ממשלתי מכובד, שלא אנקוב בשמו פן יבולע לי.
אז קפצתי לביקור וירטואלי באתר המדובר וניסיתי להכנס לאזור האישי באמצעות הפרטים השמורים בקובץ מוצפן אי שם בקרביו של דיסק המחשב.
הקשתי את קוד המשתמש, תעודת הזהוי, וסיסמה. ( תשאלו למה הקשתי ולא השתמשתי בפונקציות "העתק" ו- "הדבק" ? ניסיתי אך הן לא עבדו. גם לא בטכניקות עוקפות "חלונות", הידועות לבני דור ה- DOS).
בתגובה צצה על המסך הודעה שעלי להחליף את הסיסמה הישנה בחדשה ונפתח חלון מתאים בו נאלצתי לחזור ולהזין, תו אחר תו, את הסיסמה הישנה…. וכמובן את החדשה…, פעמיים.
חשבתי שבכך הסתיימה הבוכהלטריה המקוונת…. טעיתי.
חלון חדש הפציע באיטיות כמו שחר של יום חדש. הפעם נדרשתי לעדכן את מספר הטלפון הסלולרי שלי, שלא השתנה מקדמת דנא. תייגתי את השורה המאשרת את המספר הקיים במערכת והתעלמתי מכמה אפשרויות בחירה לא רלוונטיות נוספות שהיו שם.
קיוויתי שבכך הסתיימה הפרוצדורה….. שוב שגיתי.
עוד חלון הופיע. הונחתי להזין את הקוד שסומס לטלפון הנייד. המתנתי שניות ארוכות בטרם הצופן בן שש הספרות נקלט במכשיר. הקלדתי את המספר אל תוך המסגרת המלבנית המיועדת לו.
הפעם כבר לא קיוויתי לכלום. רק ציפיתי בקוצר רוח לחלון הבא, שלא בושש להגיע. אישרתי באותו נוהל את מספר הטלפון הקווי, אחד השרידים האחרונים של העידן שנישכח, זה של טרום המהפכה הסלולרית-דיגיטלית.
למותר לציין שגם במספר הזה לא חל כל שנוי מזה כמה עשורים.
התבשרתי כי עלי לענות לצילצול הטלפון הביתי. האירוע צפוי להתרחש בתוך חמש דקות.
בשניות האחרונות של פרק הזמן המוקצב, נשמע הצילצול הגואל של הטלפון, שלא זכה להפרד מעריסתו מאז שנוגב משכבת האבק שהצטברה עליו. מי בכלל משתמש היום בטלפון קווי ?
האזנתי לקול המתכתי של המענה האוטומטי "שלום. הגעת אל (וכאן פורט השם המלא של המוסד המדובר). נא הקש את מספר תעודת הזהוי. תשע ספרות כולל ספרת קדומת. לסיום הקש כוכבית". הקשתי במשנה זהירות מחשש לטעות שעלולה לסבך אותי בהרפתקה בירוקרטית לא צפויה. ממש לא בא לי להתחיל מחדש את כל הפרוצדורה.
"המספר נקלט" הושמעה ההודעה. "המערכת בודקת את הנתונים. המתן לאישור מקוון".
חזרתי למחשב. למרבה המזל לא הופיע דיווח על ניתוק האתר בגין בטלת יתר (חוסר פעילות תקשורתית לפרק זמן שנקבע ע"י איש תוכנה אנונימי). יחד עם זאת גם לא הופיע כל חיווי פוזיטיבי לכך שעלי להמתין לפסיקת המערכת, שמן הסתם, הייתה עסוקה עדיין בעיכול מספר הזהוי שלי. בכל זאת מדובר בתשע ספרות…
חלפו עוד כמה דקות מורטות עצבים. וראו זה פלא – כבמטה קסמים ניפתח לו חלון לעידכון כתובת הדואר האלקטרוני.
בדקתי ואישרתי את זו הקיימת שם. הערכתי שגם אותה המערכת תרצה לוודא באופן אקטיבי. הלוא כבר הוכח שלא סומכים עלי. לו הייתי טיפוס פגיע, ללא ספק הייתי נעלב מחוסר האמון ביושרי.
ואכן, הופיעה ההודעה שעלי להגיב למייל שנשלח אל תיבת הדואר הנכנס. המייל היה קצר. היה בו קישור עליו הייתי אמור להקליק. הקלקתי.
"יש !!!" ניפלטה שאגת ניצחון מפי למראה הודעת המערכת על סיומו המוצלח של התהליך. "עשיתי את זה", נשמתי לרווחה. עברתי בשלום את דרך החתחתים. או אם תרצו, את ה- "ויה דולורוזה" און-ליין.
תגידו – מייגע, טרחני, משעמם.
תסכימו איתי שלעבור את החוויה המפוקפקת הזו זה מייגע, טרחני, משעמם, מתסכל וגוזל עשרת מונים יותר זמן מאשר לקרוא עליה.
איני נגד אבטחת נתונים. אבל למה חייבים לסרבל פעולה שיגרתית כמו החלפת סיסמה לאתר שאין בו אף לא שביב מידע משמעותי אחד. אין בו מספרי חשבון בבנק, אין בו אינפורמציה בריאותית ואין בו פרטים אישיים רגישים.
במחשבה שנייה התנחמתי שהמוסד המדובר לא תובע ממני לארח נציג בשר ודם שלו בביתי לכמה ימים כדי לאמת את כתובת מגורי ושאר הנתונים באופן פיסי.
תגובות (0)