ביקור אצל אבא
אבא שותק כל הזמן, שותק ובוהה
משקלו ירד פלאים.
ברור לכולנו שאבא אינו מזהה
אף אחד מבין כל הבאים.
כולנו סביבו מנסים להנעים את זמנו
ואולי להנעים לא פחות לעצמנו,
יודעים, גם כשהוא איתנו הוא אינו
הוא פה בחדר ובעצם איננו.
על כיסא הגלגלים יושב אבינו
עצמות לחייו בולטות למדי
אנחנו נזכרים בחוויות שחווינו
שאבא שכח מהן בוודאי.
אבא היה גבר חזק ואימפולסיבי
היו לו שרירים והיה דעתן,
עכשיו הוא צנום ומאוד פאסיבי
וזה הכי רחוק מלתאר בנאדם פטפטן.
אני זוכר איך בפעם קודמת
ביוטיוב, ניגנו לאבא שיר שפעם אהב
ונפעמנו לראותו בדרכו האילמת
מחייך ומנסה להתרומם מכיסאו נלהב.
עכשיו, לאחר שהמחלה עלתה שלב
המוסיקה איננה עושה לו כלום
גם לזמרת שלקולה היה פעם יוצא מכליו
מתייחס הוא כאילו אין שם מאום.
במבט ארוך מסביב, על יושבי בית האבות
אני די מדוכא ממה שרואות עיניי
בני אדם בתוך עצמם ועיניהם עצובות
לו לפחות יכלו לפתוח את סגור ליבם בפניי…
חלקם ממלמלים הברות בלתי ברורות
וחלקם צועקים, אלוהים יודע אל מי צועקים
האנשים הללו חולקים מחלות ארורות
וחלקם רק למוות הגואל, בערגה מחכים.
גם אבא שלי נמצא במצב שאיננו שונה
בעיני המתבונן שאיננו מכירו בתור בנאדם
לפי התנהגותו- על הקריטריונים הוא עונה
ובתוך קבוצת החולים הסיעודיים הוא כאחד האדם.
בכל ביקור במקום, אני כאילו נכנס לכוכב אחר
אני משאיר מאחוריי את השפיות ואת צלילות הדעת,
אני מחבק את אבא ובכל זאת מפציר בו להיזכר
אך הוא מכונס בתוכו ולא נותן לגעת.
אבא שותק כל הזמן, שותק ובוהה
משקלו עכשיו-כמשקל כמה נוצות
הוא בקושי מתבונן ובוודאי לא מזהה
ואני, המחשבות במוחי מתרוצצות.
לא רחוק היום ואבא יוכרע בידי המחלה
זה ברור כשמש ואין פה קסמים
כשזה יקרה- נרגיש עבורו הרגשת הקלה
שתבוא ותחליף את תחושת הרחמים.
הנה הגיע הביקור לסופו, נפרדים מהורהרים
אחותי דוחפת את כיסא הגלגלים פנימה
מחוץ למחלקה שוב עולם של לחץ ושל סידורים
עולם שבו לא מביטים לאחור אלא קדימה.
רק אבא שלנו נותר כאן, נותר לפי שעה
והוא מטופל בידיים טובות בחלוקים לבנים,
אנחנו לא נוכל לדעת- אי מתי הפעם הבאה
בה אבינו יזכה שוב לקבלת פנים.
תגובות (8)
וואו, רק ללמוד מזה.
ריגש אותי מאוד.
והחריזה מצויינת
עצוב. לא הייתי רוצה להגיע לשם.
עצוב. אני מצטערת בשבילך.
ההורים שלנו הם הכל, את זה כבר הבנתי מזמן. הייתי בהרצאה ושם קיבלתי כאפה. עכשיו אני באמת באמת מעריכה אותם. תודה שכתבת וריגשת.
שבת שלום
וואו, מצמרר. יכולתי בהחלט להרגיש כאילו אני בתוך הסיטואציה למרות שאין ביכולתי להזדהות עם הכוונה של הקטע.
מרגש ועצוב..
תודה רבה לכולכם אהובים. וואוו… ריגשתם אותי. אני שמח שחלקכם גם בחרתם לקבל את העצה לשבת ולדבר עם ההורים. מתישהו.
שבת קסומה שתהיה לנו.
אני לא יודעת עד כמה זה קשור, אבל זה נורא הזכיר לי ביקור אצל סבתא שלי אמא של אבא שלי. היא לא מתפקדת לא מזהה את הסובבים אותה וחשבתי על זה שבטוח כואב לאבא שלי לראות את אמא שלו במצב כזה, ואולי יום אחד אראה את ההורים שלי במצב כזה אז אני צריכה לנצל את הזמן איתם עכשו.
היי. זה בהחלט קשור. את מתארת מצב די דומה, אלא שנראה לי שכשמתבגרים וההורים שלנו שהיו צעירים פעם-הופכים זקנים, קשה לנו יותר. למרות שזב אינדבדואלי. יש צעירים שקשורים לסבא או לסבתא יותר מלהורים.