בין לבין

אמא זה קשה, ולפעמים גם אני נשברת, כן גם אני, אפילו אני. וזה לא את זה אני אז אל תתערבי. זה לגמרי אני. וזה לא כואב זה רק אפל וזה צועק וזה מכסה בשמיכה וניסגר ובוכה ולא מבין ונושך את השמיכה עד כאב, עד שיורד לה דם והיא בוכה, וזה רועש וזה מעיק וזה כל העולם שלי וזה עובר מהר, מהר מידי ממבט של נימפומנית לזה, לדבר ההוא, וזה אפילו יחד, וזה אפילו שילוב נורא. וזה עובר בין זה לזה, בגבול הדק, ואתה חושב שאתה יותר קרוב לזה ממה שבאמת, ואתה חושב שאתה יותר חלש ממה שבאמת אבל אתה באמת חלש. וזה רועד מעצבות תהומית כזאת, כמו להתנחם בויברטור. וזה רטוב ממים של תיסכול כמו הכוס שלך כשאת שם בגבול ההוא שבין לבין, כשאת אוהבת לדחוף את זה פנימה, עמוק עמוק, חזק חזק כמו את הכאב. וזה צורח את הכאב, כמו הגניחות שלך כשאת כל כך קרובה לקצה, לקצה של האושר הריגעי הזה, לקצה היאוש, לקצה של העולם.