ביכורים "סיפור עלייתי ארצה"

עזיבתה של סבתא את ביתנו הצריך ממני עזרה יותר גדולה , ואני עשיתי כמיטב יכולתי ככל שנדרש. והנדרש ממני היה עצום. אמי התחילה לעבוד בקופת חולים זמנהוף והייתה צריכה לצאת מהבית בסביבות השעה 04.00 לפנות בבקר. בשעה זו הייתה אמורה להגיעה הסעה כדי לאסוף אותה ואת כל יתר הפועלות . אבי ניצל גם הוא הסעה זו י חרף מצבנו הכלכל ויצא אתה מהבית ונסע יחד עם הפועלות וכך חסך את דמי הנסיעה או לפחות חלק מהם.

מצב זה קוראי בודאי הבינותם היה חמור מאד עבורי. מרגע שנשמעה טריקת הדלת לא יכולתי כמובן לעצום את עיני שנית ורק ציפיתי שיעלה הבקר ועם האור שעלה אט אט הרגשתי יותר בטוחה בעצמי וקצת לפני השעה07.00 השעה שהייתי אמורה להעיר את אחותי הכנתי לשתינו שתייה חמה התלבשתי והתארגנתי ואז הייתי מתחילה להתעסק י "בלהעיר את הנסיכה שלי" שהפליאה להרגיז אותי ולגרום לי צרות צרורות וזאת אפרט בהמשך. אהבתי אותה אהבת ענק, אהבה שלא דמתה לשום אהבה אחרת, היא הייתה בשבילי "ה כ ל" , חבקתי אותה, נישקתי לה והרגשתי במחיצתה מוגנת, משפחה, פשוט עולם ומלואו. אך האהבה לחוד והבלגן שעשתה לי כל יום זה דבר אחר. כמובן שאף פעם לא קמה בזמן , תמיד בעצבים, תמיד לא רוצה ללכת לגן וכל מה שאמרה מרגע שהערתי אותה ועד שיצאנו מהבית היו שתי מילים בלבד "לא רוצה".

אך כשהגענו לביה"ס שלי ולגן שלה האם חשבתם שתמו תלאותי? כמובן שלא. לאחר שהכנסתי אותה בכח לגן ולאחר שסוף סוף הגעתי גם אני לכיתה שלי לא היה כמעט יום אחד שלא באו לכתה כל מיני שליחים של הגננת שוינטורה לא רוצה להישאר ושהיא בוכה ועוד כהנה וכהנה.

אחד הילדים שהיה אתה בגן אמר לגננת איזה שם קשה זה ונטורה (כך סיפרה לי הגננת) ואז כל הילדים התחילו להציע שמות קודם חשבו על דבורה אך החתיך של הגן "כן כן" החתיך של הגן הציע את השם דליה וכמובן שכולם הסכימו ומאותו יום ועד מאה ועשרים שנה שתהיה בריאה אחותי נקראה דליה שם ישראלי שם של פרח יפהפה וזה תאם מאד את נושאת השם הזה את אחותי המתוקה אהבת חיי. לא פעם חשבתי שאני אמה וזאת בשל היותי בוגרת ממנה ב- 8 שנים ו