ביכורים "סיפור עלייתי ארצה"
ביום בהיר אחד התבשרנו שסבתי האהובה סבתא רבקה עומדת להגיע ארצה יחד עם דודתי והיא כמובן תגור אתנו. שמחתי מעומק לבי כי אהבתי אותה מאד והתגעגעתי אליה וכן כי עוד זוג ידיים יורידו קצת את הלחץ מאתנו. (שימו לב קוראי היקרים כיצד אני בקי בגיל צעיר כבר חושבת כמו אשה בוגרת כי עוד זוג ידיים יעזור מאד !!!!!!!!!! ?????? אך זו היתה עובדה.
.
ואכן כעבור ימים ספורים נסע אבי לחיפה והביא את הסבתא המתוקה שלנו הביתה. למראה התינוקת היפהפייה פרצה סבתי יה גם הוא שמח לקראתה וחיבק אותה חזק חזק.בבכי מתוך שמחה ואחי שהיה רגיל אל
קוראי היקרים אני מקווה שאתם נהנים מהאוטוביוגרפיה שלי שאני מעלה פעם ראשונה בחיי על הכתב ולא בכדי קראתי לספר זה "ביכורים" זה ספר ביכורי שלי וכל מלה שאני כותבת מחזירה אותי למחוזות אחרים לגמרי ובדיעבד אני טופחת חרש על כתפי בלי שאף אחד כמובן יראה ולוחשת לעצמי לחישה רועמת אך ללא קול "בקי היית בסדר" כל הכבוד. ורק משהו מנקר בראשי הייתי בסדר לכולם אבל מה איתי האם דאגתי גם לעצמי זו שאלה שתישאר פתוחה וללא מענה עד לאחרית ימי.
לאחר טפיחה ממני לעצמי אמשיך ברשותכם. מהיום לא אקרא לאחותי תינוקת ונשתמש בשמה כפי שנכתבה במרשם התושבים ואח"כ שונה אבל לא נקדים את המאוחר למוקדם. שמה של אחותי האהובה היה תקשיבו טוב " וינטורה" כן וינטורה ע"ש סבתי מצד אמי ז"ל. ובכן וינטורה השם היה יותר ארוך ויותר גדול מהתינוקת עצמה אך תודה לאל במהלך הימים הילדה התקדמה יפה מאד היא גדלה קצת קיבלה במשקל ובגיל שנה כשחגגנו לה יום הולדת משקלה היה כבר כ- 5 קילוגרם וזה היה הישג נאה לאמי שסוף סוף זכתה לקבל "תמורה בעד המאמץ הכביר שהשקיעה בגידולה של אחותי המתוקה.
אמשיך ואספר לכם אנשים יקרים את הנעשה אתנו במרוצת הזמן. וינטורה גדלה והפכה להיות ילדה . יפהפייה . אני נאלצתי להמשיך לעזור בבית ככל שהצטרכתי ורק ואח"כ ישבתי להכין את שיעורי והבית וזה היה קשה מדי עבורי .
המשך יבוא
תגובות (0)