ביי פשוט ביי
נמאס לי מהחיים אלה.
אני בתת משקל (אלא אם 19 קילו זה לא תת משקל בשביל ילדה בת 13), לא משנה כמה אני אנסה לאכול אני אקיא ואז ארד עוד.
הבן אדם היחידי שאהבתי שבר אותי והוא ממשיך לשבור אותי, היום בהפסקה הוא ועוד כמה ילדים הפילו אותי לרצפה ולא יכולתי לזוז כי כאב לי. הם התחילו להכות אותי. אחרי כמה דקות הצלחתי איכשהו לברוח מהם, הסתגרתי בשירותים ובכיתי.
ההתקפים האלה לא נגמרים, אתמול ההתקף היה חזק מידי, כמעט ולא נשמתי.
נכון שאם אני אמות אז קרמבו יגמר והמחוננים גם יגמרו אבל נמאס לי.
רע לי מידי.
החיים האלה גדולים עלי.
הדמעות לא מפסיקות לרדת והדיכאון גדל.
למה אני צריכה את זה?
למה לא לשים לזה סוף כאן ועכשיו וזהו?
אני לא יכולה יותר עם הכאב הזה, הוא חזק מידי.
אני פשוט רוצה בחזרה את הסכין שלי, אני רוצה לחזור לחתוך.
אני רוצה למות, זאת בקשה גדולה מידי?
אני יודעת שינסו לעצור אותי אני פשוט חושבת שזה לא יעזור כי כשאני מאבדת את התקווה אף אחד לא יכול להחזיק אותי.
תגובות (23)
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאם את תמותי גם אני.
אני לא רואה את עצמי חיה בלעדייך, פשוט לא.
כבר התגברת- כמעט נגמר!!!! זה נורא, נורא ואיום, זה גיהנום, הו אני יודעת, אבל אל תעשי את זה!!!!!
אף אחד, אבל א ף א ח ד לא שווה את המוות שלך!!!!!!!!!
ירדנייייי אהבתתתת חיייייייייי מושלמתתתתת לא!!!!
אני לא מרשה לך!!! אני גם אתאבד! כבר קרה שהפסקתי לאכול מרוב שחשבתי עלייך!!!! אני חייבת אותךךךךךךךךךך
בבקשה בבקשה בבקשה לא לעולם אסור לאבד אותך!!
תישארי!
מילה אחת- תישארי.
שלחתי לך את הטלפון שלי- באמת שאני תמיד כאן בשבילך!!!
אוהבת אותך ולא משנה לי כלוווווווווום!
אני בוכה, אני לא מאמינה שאני יכולה לאבד אותך, פשוט לא.
כל המסך מטושטש מהדמעות שלי.
אל תעשי את זה! לא!
אוהבת לנצחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
אני לא מושלמת (לא להיכנס איתי לוויכוח על זה)
ולא אכפת לי שאת לא מרשה לי, אני קורסת.
אני לא יכולה יותר.
כמו שאמרתי כבר- החיים האלה גדולים עלי.
אני יודעת שזה כמעט נגמר אבל אני לא רואה אור בקצה המנהרה, אני לא רואה את הסוף-,-
והאמת אם אני לא אעשה את זה אז התת משקל יעשה או אחד מהחראות-,-
אף אחד לא שווה את המוות שלך. אל תעשי את זה, בבקשה.
תמיד פה. אם את רוצה תשלחי לי הודעה. זה תמיד טוב לפרוק. איפשהו לפחות.
פרקתי המון אבל אני לא יכולה יותר, כמעט שבע שנים אני עוצרת את עצמי (אחרי כמה ניסיונות כושלים שלי), אבל די נשבר לי מהכאב הזה, מהתקווה שמתנפצת כל פעם מחדש, מהכל.
פשוט נמאס לי -,-
דיברת עם מישהו שאת מכירה על זה? אולי אימא שלך?
בטוח שאכפת לה ממך
לא דיברתי עם מישהו שיכול לעזור לי -,-
הדברים מסובכים-,-
למה לא? מה עוצר בעדך?
תדברי עם יועצת בבית ספר, אימא, אבא. לא ילדים בגילך, כמונו, כי אנחנו לא יכולים לעזור לך כמוהם. בבקשה תנסי.
ירדןןןן לא!!!!!!!!
בבקשה תדברי עם מישהו!!!!
אני שלחתי לך את המספר שלי!! למה את לא מתקשרת?! אני אעשה ה כ ל כדי לעזור לך!!! אוהבת אותך מלא!!
אני מכבדת את הבקשה שלך ולא סיפרתי על מה שעובר עליך לאף מבוגר שאני מכירה- אבל אני מרגישה שאני חייבת!!! אני מוכנה לעשות הכל בשבילך!!!
בבקשה תתקשרי אלי!!!
אאאאאאאאאוווווווווווווהההההההבבבבבבתתתתת אותךךךךךךךךךךךךךךךך :,(
בואי אני אספר לך סיפור. בחיים יש שני סוגים של אנשים, הנלחמים, והמוותרים.
יש אנשים כל חייהם סגרו בפניהם דלתות והם וויתרו. ויש אנשים שכל חייהם סגרו בפניהם דלתות,אבל הם המשיכו להילחם באמונה שכל זה קורה מכיוון שבקרוב,הדלת הטובה ביותר תיפתח בפניהם. כמה קל זה לוותר, לא כך? פשוט להרים ידיים וחףלהסתובב אחורנית.
השאלה היא, ירדן,במה את בוחרת, במה שקל, או במה שנכון?
כשהחיים התאכזרים ומנסים לשבור אותך, אל תיכנעי. כי כשאת נכנעת, זה עושנ לאלה שהכניעו אותך טוב על הלב. זה נותן להם לגיטמציה ללכת ולהכאיב לעוד ועוד ועוד אנשים.
תזכרי ירדן, את רק בת 13. החיים לא ימשיכו לסגור בפנייך דלתות לנצח, כעבור זמן מסוים הם יבינו שניצחת, ושאת לא נשברת בקלות, ויפתחו בפנייל עולם ומלואו, את באמת רוצב להפסיד נופי ים ומדבר? להפסיד אהבת אמת? להפסיד אושר? להפסיד שמחה? רק כי קשה לך עכשיו?
הגלגל מתהפך יקירה, וזה שאת נמצאת המון זמן למטה, רק אומר שאת תחווי המון זמן למעלה.
תסתכלי במראה, את רואה ילדה שבורה? אין בעיה, קחי דבק ותתחילי להדביק יקירה. זה אף פעם לא קשה מידי. כל יום צריך להודות, על העיניים שיש לנו, האוזניים, השפתיים, האוכל, המשפחה, המקום לינה.
עכשיו הכל נראה לך כמובן מאליו?
חכי קצת זמן ותביני שלא.
הדברים שאת קיבלת הם דברים שאנשיפ שרחוקים עשר שעןת טיסה ממך רק מתחננים לקבל.
תחייכי לעצמך, כך או כך את מיוחדת.
אפילו בלי להכיר אותך אני סבורה ביחודיות שלך.
אל תתני לדברים להפיל אותך.שברת רגל, תבכי, תתעצבני, אבל אחרי זה קומי והמשיכי ללכת, כי כשתמשיכי ללכת את תביני כמה דברים משתנים סביבך, את תפגשי אנשים חדשים, טובים יותר, העולם לא מתחיל ונגמר באיפה שאת גרה. יש לך כל כך הרבה לראות, למה את נותנת לאנשים למנוע את זה ממך? תזכרי ירדן, גם אחרי הלילה החשוך ביותר, יוצאת השמש. :)
אני לא רואה את הכל כמובן מאליו, ברור שלא.
כן אני באמת רוצה להפסיד את הכל כי אני לא יכולה יותר.
הגלגל מתהפך, זה נכון, אבל כרגע הוא תקוע..
זה לא כזה פשוט להדביק את הרסיסים שנוצרו ממני, לא אחרי שניפצו שוב ושוב ושוב…
במשך המון זמן לא נכנעתי אבל די נמאס לי! נמאס לי מהילדים הדוחים שבגללם אני ככה, נמאס לי מהכאב, מההבנה ששיחקו בי, נמאס לי.
את רואה דברים בצורה אופטימית- כמה קל זה להדביק שבר קטן שנוצר אבל כשהשברים הופכים לרסיסים קטנים זה יותר קשה, כשהדיכאון משתלט על החיים זה קשה..
כמה קל זה להגיד שיהיה טוב, אבל כשרע מאוד במשך המון זמן זה לא כל כך קל..
אני בכלל לא רואה את זה כמעשה קל.
אני אגלה לך סוד?
גם אני עברתי בריונות, חוסר אמפתיה, ושנאה גדולה.
הרגשתי בדידות, ועצבות. הייתי שבורה.
נעשה לי עוול, במשך כ-5 שנים עברתי חרם שתקף אותי מכל הכיוונים.
והייתי מדוכאת. מה עשיתי? כמובן שלא חתכתי.
אני אגיד לך מה עשיתי, האמנתי.
ונכון שהסיפור של הוא פי מיליון יותר קשה משלי?
אז מה תעשי? תבכי על כמה שנאס לךל וקשה לך? ואיך זה יעזור לך? לגלות לך סוד? זה לא. זה רק יחמיר ויחמיר, אנשים לא משתנים, אל תיהי תמימה.
מהעבר לא בורחים, מהעבר לומדים.
עד כמה שנמאס לך, זה לא ישתנה בקרוב, אז תתאבדי? תחתכי? תתני לאנשים הרעים הרגשה שהם ניצחו? או שתעמדי על שלך ולא תוותרי.
ירדן את בן אדם.
גם בך יש פגים, וגם בם. תלמדי להפוך את פגמייך לכוחך.
ואל תתני להם את ההרגשה שהם מנצחים. לכי לבית הספר בראש מורם, ובלב כבד.
ותאמיני לי, מבטיחה לך, שזה יעבור.
זה יגמר, ולא כתוצאה ממותך, אלא כתוצאה ממותם.
אנשים כאלה גוססים בנפשם, ואת גוססת בגופך, ונותנת להם להרוג את נפשך.
תילחמי! את מי שאת עושה את עצמך! תיהי פייטרית! תיהי אופטימית!
תתחברי לעצמך, תשירי, תחייכי להם בפרצוף, גם אם זה לא אמיתי. מהר מאוד זה יהפוך לאמיתי.
אושר זה דבר יחסי, זה לא שאין לך או יש לך אותו.
את מחליטה אם יש לך או אין לך אותו. אז קדימה! תחליטי!
את רוצה לוותר ולהפסיד, לתת להם לדרוך עלייך ולהמשיך להיות בתחתית?
או שאת רוצה להילחם, ולקבל את האושר, שמחכה לך ממש מעבר לפינה?
הכל בחירה שלך ירדן.
מאמי אף אחד לא מושלם.
מתגברים
יאללה מאמי את כבר לא בדיכאון
זה הכל בראש צאי מזה
אני בדיכאון, דיכאון גדול, אבל אולי לבכות כל היום ולהיות דיכאונית זה לא דיכאון?
אני יודעת שאף אחד לא מושלם, בעיקר לא אני..
ניסיתי להתגבר, באמת שניסיתי, זה לא עובד…
ואם הכל בראש אז למה אני מצולקת נפשית ופיזית?
הפצעים הם לא בראש, הדיכאון בראש.
בבית ספר את תעברי את זה, בבית יש לך את האתר.
רק עוד קצת זמן, זה קשה אבל זה לא בלתי אפשרי.
אז זה אמיתי כל מה שאת מספרת אז אני מציעה לך להשתמש במה שליאנה אמרה, זה נכון וזה ללא ספק יעזור לך.
תראי בסופו של דבר, המושכות בידיים שלך.
את מחליטה אן להרוג את עצמך או לא.
אבל זה הדבר הכמעט יחידי בעולם שאת לא תוכלי להתירט עליו.
אין דרך חזרה משם…
להתחרט
אל תעשי את זה. מוות הוא לא פיתרון… מוות הוא כניעה.
אני יודעת שניסית הכל, ושקשה לך.
אני יודעת שהגלגל נתקע אצלך.
אבל אולי הוא פשוט מפונצ'ר?
ומה עושים כשהגלגל מתפנצ'ר?
מחליפים גלגל.
בקשר לתת משקל – אולי תלכי לתזונאית, שתרכיב לך תפריט יומי ומאוזן שיעלה אותך במשקל… אני מניחה שזה יכול לעזור, ולו במעט.
בקשר לילדים שמכים אותך – תספרי למישהו. לא משנה למי. לאימא, למנהלת, לחברה… מוכרח להיות מישהו שיכול לעזור לך.
במקום להמתין שהגלגל יחזור להתגלגל, שיחליפו אותו – למה שלא תזיזי אותו בעצמך, למה שלא תחליפי אותו בעצמך?
תעברי בית ספר.
ואם זה ממשיך, כל ההצקות, המכות…
תחזירי להם.
תראי להם שאת חזקה.
שאת יכולה.
שיש בך את הכוח להמשיך ולהילחם, להגיב, לחיות – בזמן שהם מנסים לסכל זאת.
תמצאי את המעט האלו, שמתאימים לך. תהיי חברה שלהם. תקיפי את עצמך בחברים…
תראי שאת חזקה.
יש בך כוח… הוא פשוט מסתתר מתחת לרובד הדיכאון. תקחי מטאטא ותנקי את פירורי השחור האלה שממלאים את מוחך ואת מחשבותיך…
ואם זה לא עוזר…
תחשבי על כך שמוות הוא בסך הכול שחור אחד גדול.
יכול להיות שעם המוות תיכנסי לדיכאון אחד גדול ותמידי, שימשיך לנצח? את לא יכולה לדעת.
פשוט תחפשי מספיק עמוק, ותמצאי את הכוח שלך. תמצאי רצון להמשיך. תמצאי סיבות. תמצאי אי של חיוך, שעם הזמן ירחיב את מימדיו ויכסה את האוקיינוס השחור.
כי אני יודעת שאת יכולה.
אני מקווה שזה עזר.
ובכל מקרה – תחשבי על כל האנשים שהגיבו לך על הפוסט. תחשבי כמה הם יהיו עצובים כשהם יגלו שהם לא הצליחו להציל נשמה של ילדה…
גם אם את לא רואה את זה, את תגלי שיש המון אנשים שאת חשובה להם.
יש סיבה לחיים שלך. ואני חושבת שמוות הוא לא הסיבה הזאת.
יש סיבה שעדיין לא התאבדת. תחשבי מה הסיבה הזו ותתמקדי בה. מה עשית לפני עומר-מה-שמו? היית מתה? לא. חיית לפני זה, ואני מאמינה שאת תחיי אחרי.
זה שאת רוצה למות לא תלוי רק באחרים. יש חלק בלתי מבוטל בהחלטה כזאת שמקורו בך. הרי מה מפריד בינך, לבין שאר האנשים, אלה שכל התאבדותם הייתה בגלל הסתמיות שלהם, שלא התעללו בהם או משהו?
ברור שאת לא קמה יום אחד, אומרת: "אני מאושרת!" והעולם מתמלא חדי קרן ושמשות מזמרות ופרחים יפים וכולם שרים וחברים והכל טוב. ברור שלא. אבל תחשבי על הסיבות שבגללן נשארת, ותישארי בגללן.
ואל תחשבי אף פעם שלאף אחד לא יהיה אכפת. אני לא מפגינה יותר מדי אכפתיות, אני יודעת, ואני מאוד קשוחה ורעה והכל. אבל לי, ולא רק לי, יהיה מאוד רע אם תתאבדי.
אם עברת את כל הדברים האלה עד עכשיו, את חזקה. ואם אנשים 'רגילים' שורדים את חייהם, ואת שרדת עד עכשיו, את תוכלי לשרוד עוד קצת זמן עד שישתפר. אני בטוחה שגם אם את לא יודעת את זה, את חזקה מספיק.
הסיבה היא אופק, שעצרה אותי.
עכשיו היא נעלמה -,-
אני לא מספיק חזקה בשביל לעצור את הקיא אז…
החיים קשים, מלאי משברים, אכזבות וכאבים, אבל המוות הוא הכי נורא. גם בכאבי תופת צריך להיאחז בחיים, להרגיש עוד קצת מהקיום המתוק הזה, מהפעולות שהן אנדרסטייטמנד, גם אם הכי רע שיש צריך להיאחז בחיים כמו בקרש הצלה על ים סוער. אל תעשי את זה. את לא מושלמת, אני לא מושלם, מושלם זו הגדרה שהמציאו כדי לשאוף לאנשהו אבל לפני שאתה מתחיל לשאוף אתה צריך לעמוד במקום.
תישארי, תיאחזי בחיים.
הילדים הדוחים, האהבות הנכזבות, תת המשקל – כל אחד מהם נראה כמו חומה בצורה ענקית שאי אפשר לעבור, אבל בסופו של דבר כל כאב של היום הוא אנקדוטה של העתיד. יום אחד לא תביני איך נתת לזה להיכנס אליך.
תגיעי ליום הזה, תישארי.
לא אל תעשי את זה! אם את הולכת אני באה איתך! אני מבקשת שבישבילך ובשבילי תלכי לפסיכולוג, רק לתקופת ניסיו! תלכי לחודש ואני בטוחה שהוא יעזור! גם אני לא מבינה איך זה עוזר או מה זה עושה אבל זה פשוט קורא… לפני בערך שבוע הרגשתי אם עצמי ממש שמנה ופשוט יצא לי התאבון לבערך שלוש ימים אז ישר הלכתי ליועצת של בית ספר והיא ממש עזרה! באמת שלא ברור לי איך אבל זה עזר! אני מבקשת ממך שתלכי! אני באמת רוצה שהוא או היא יעזרו לך! אסור שהעולם יאבד נערה כמוך! אם את הולכת אני באה איתך ברור לך?!
ושחכתי להגיד שהעומר הזה הוא חתיכת בן זונה הומו ושאין לו זכות לעשות לך דבר כזה ואם הייתי איתך בכיתה או שבדרך כלשהי הייתי פוגשת אותו נשבעת לך שהייתי מפרקת לו את הצורה שהוא יצתער על הרגע שהוא העז לפגוע בך ועל הרגע שהוא נולד! יש לו פייסבוק? אם כן תני לי את השם ונשבעת שזה לא יעבור לו בשקט! אני באמת לא מבינה למה את לא הולכת למשטרה אבל זו בחירה שלך…