בחורה פשוטה

תמיד הייתי כזאת, בחורה פשוטה, משונה ואחרת.
עובדה ובצדק, הוא העדיף דווקא אותה . מישהי אחרת.
כי היא יותר יפה, תלתלים שחורים, עיניים עדינות, כמו שלגיה
כזאת . יפה בבנות.
ואני? אני סתם אחת. עיניים חומות רגילות, כמו כולם,
גוף לבן-לבקני, שיער חום, לא משהו מיוחד, סתם אחת,
כן, זאת אני. אה ויש לי אף עקום כמו למכשפה.
אז כן אפשר לקרוא לי קרפדה.
אמא .אומרת לי שיש לי ידיים של בובה . ידיים עדינות
כאלה, אבל אני רואה בעצמי סוג של דובה..
לא יודעת למה. זו סתם מין תחושה.
אולי בגלל שאני תמימה . אולי בגלל שאיני מבינה.
פעם היה לי חלום שבו אני רוקדת.
רוקדת ומסתובבת .. ללא הפסקה ..
כן אני כמו בלרינה קטנה עושה את מה שאני אוהבת..
יש לי סחרחורת.. אבל אני לא מפסיקה..
המוזיקה לאט לאט נגמרת אבל אני בשלי ממשיכה..
וממשיכה ומסתובבת, יש לי בחילה אך אני לא מוותרת..
צועקים לי להפסיק והנה אני מקיאה .. מנסים למשוך אותי
ולהציל אותי, יש דם על הרצפה אך איני מקשיבה
ככה אני, ילדה תמימה.. אני עדיין ממשיכה.
עד שצועקים לי די! האור נכבה . אני נופלת על הרצפה.
שוטפים את פניי, אך זה מאוחר מדי. ההצגה נגמרה.
אני לא באמת זרה ומטומטמת..
אני פשוט כבר לא קיימת.
בשביל אף אחד