בזמן קצר

וואו, זה קרה כל כך מהר, עברו רק חודשיים ואני כבר רוצה לעבור מפה לבית ספר אחר.

תמיד חשבתי שאני ארצה להישאר, חשבתי שזה המקום שאליו אני שייכת, אבל…טעיתי.

אני לא יכולה לחיות ככה, אני לא יכולה להישאר כבר בכיתה הזאת.

הייתה לי ולקבוצה שלי עבודה לעשות, ואני תקועה בקבוצה עם שלושת הבנים שאני הכי שונאת והחברה הכי טובה שלי מהכיתה.

אני לא מסוגלת לעבוד עם הבנים האלה, ובנוגע לחברה שלי, העבודה הזאת רק הרחיקה אותנו, ובתוך זמן קצר, נתרחק כמו החברה הקודמת שלי.

אני חשבתי שיהיה לי כיף בכיתה הזאת, שהילדים אחלה ושאני לא ארצה לעבור, אבל…טעיתי.

אני מתחרטת על הרגע שבכלל נבחנתי למקום הזה, וחשבתי שיהיה לי כיף, אבל כמו שאמרתי מקודם, טעיתי.

איכשהו, אני חושבת שאין לי גורל בעולם הזה.

אני עכשיו יושבת בהפסקה, לבד ומלא אנשים רואים אותי, אבל אני חושבת…שעם כמה שרואים אותי, אני שקופה.