בום!

בום!
הפעימה בראשי הייתה ממשית.
בום!
כל העולם הזדעזע מול עיני.
בום!
או שאולי אלו עיני שזעו?
בום!
אני באמת יכולה לראות פטיש מונף מעל ראשי ואז נוחת?
בום!
די כבר! די שייפסק!
בום-אההה!
גם דקירות סכין נוספו.
בום-אההה!
למה הייתי צריכה לפתוח את הפה לשטן?!
בום-אההה!
לעצום עיניים. אולי ירגיע את הכאב.
בום-אההה!
לא עוזר. הראש עדיין פועם.
שקט.
יכול להיות שהכאב עבר?!
אההה!
אני ממש יכולה לראות את הסכין שננעצת בגולגלתי.
בום-אההה!
לא! גם הפטיש חזר!
בום-אההה!
הלוואי שהעולם ישתתק. רק לרגע, בבקשה!
בום-אההה,ציפפפפפ!
גם צפירה מעצבנת נשמעת באוזני.
זזזזזזזזזזז!
זמזום.
אבל רגע! אין פטיש! אין סכין!
ציפפפפפ-זזזזזזזזזז!
רק ציפצוף וזמזום.
זעזוע.
אני מרגישה כאילו כל מוחי רועד.
רדיאטור.
חום מכאיב ורעד עדין מתפשטים ממרכז גולגלתי.
כאב עמום.
זהו זה.
נשאר רק כאב עמום.
ממלא את כל הראש.
זה כבר לא ישתפר.
אצטרך להודות על שהפטישים והסכינים והרדיאטורים והציפצופים פסקו.
אני יכולה להתמודד עם כאב עמום.
הרי הוא תמיד שם