בובות שבורות במיטות לבנות

את השיר הזה כתבתי עכשיו באוטובוס בדרך לביה"ח נהריה. בפסח שעבר לסבתא שלי היה שבץ והיא אושפזה שם. הייתי במקום הזה יום יום עד החופש הגדול. ראיתי איך היא משתקמת לאט אך לא מספיק. היא הפחידה אותי. היא השתנתה מאד. עדיין קשה לי איתה. היא נעשתה בן אדם אחר. היום אני הולכת לשם לתרום שי לילדים במחלקה הכירורגית. ביקשתי מהמורה שלי ללכת למחלקת השיקום, איפה שסבתא שלי הייתה לתקופה מסויימת. כשחגגתי בת מצווה אמא שלי קישטה את המקום באוסף של תמונות שאני צילמתי. אחרי שסבתא שלי שוחררה תרמנו למחלקה השיקומית את התמונות. והיום אני רוצה לראות אותן ולנסות לקחת את מה שנשאר ממני שם ולהיות שוב שלמה. ועכשיו במקום שהיא תעזור לי ותטפל בי, תצחק איתי ותתמוך בי, אני צריכה להחליף לה חיתולים לטפל בה ולתמוך בה. אני מפחדת שהיא תלך אבל קשה כשהיא נשארת.