אהבת הזולת

לפני שנים רבות אושפז בעלי במחלקת א.א.ג (אף אוזן גרון) לשם ניתוח בבלוטת הפרוטיס (בלוטת הרוק). הגענו למחלקה וכל הצוות היה עסוק בלשחרר חולים ובקבלת חולים חדשים. בעלי ואני ישבנו בצד והמתנו.

למרות שהארוע היה ממש מזמן אני זוכרת את כל מה שאספר לכם כאילו הכל קרה אתמול. כאמור ישבנו בצד וחיכינו ואיש מאנשי הסגל הרפואי לא פנה אלינו.

לאחר כשעה לערך הגיעה אלינו אשה מקסימה מתנדבת של י.ע.ל. ופנתה אלינו מאד יפה ושאלה אם בעלי בצום לאחר שהוא ענה כי אכן הוא בצום היא ניגשה לאן שהו וכעבר מספר דקות הביאה לי מגש עם ארוחת בקר ובקשה מאתנו שנשב בחדר האוכל של המחלקה והפצירה בי שאני חייבת לאכול כדי להיות חזקה ולעודד את בעלי.

באותה שנייה החלטתי שאם בעלי יצא בריא ושלם מבית החולים אני אתנדב לי.ע.ל. (למרות שעדיין עבדתי במשרה מלאה אך בלי ימי שישי) וביני לבין עצמי אמרתי זהו אני מבטיחה.

באותו יום בעלי עבר את הניתוח שהיה ממש לא פשוט אך לשמחתי הרבה ולשמחת כל בני המשפחה כמובן הניתוח עבר בהצלחה ולאחר כשבוע ימים הוא שוחרר הביתה עם הפנייה למירפאה וכו'.

ליום המחרת שוב היתה אותה אשה מדהימה מתנדבת של י.ע.ל. ניגשתי אליה חיבקתי אותה והודיתי לה על "קבלת הפנים שעשתה לבעלי ולי.

באותו רגע סיפרתי לה על החלטתי להתנדב והיא מאד שמחה וכשאמרתי לה שאני יכולה רק בימי שישי היא אמרה לי שיום שישי צריך המון מתנדבות ולבטח אתקבל בברכה.

לאחר שחרורו של בעלי הביתה צלצלתי לטלפון שנתנה לי אותה מתנדבת לאחת הנשים שמטפלת בענין המתנדבות ולאחר שסיפרתי לה היא מאד שמחה אלף שבעלי חזר בשלום הביתה ובית על החלטתי להתנדב.

קוראי היקרים עבדתי בהתחלה במחלקת עור קרוב לשנה ולאחר מכן הועברתי למחלקתה אורתופדית ושם ממש הרגשתי את החיוניות שלי. יצרתי קשרים עם חלק מהחולים והם אמרו לי שציפו לבואו של יום שישי שאגיע משתי סיבות מאחר שהתגעגעו אלי ושנית למספר חולים הייתי מביאה את העתון בשפה שלהם וממני אישית תמיד הבאתי משהו קטנטן עם ניחוח של בית.

מעל אתר נפלא זה אני פונה לכל הנשים והגברים שיש להם אפשרות לעזור אנא תתנדבו הסיפוק שבנתינה הוא יקר באלף מונים מסיפוק הקבלה.

תודה שניתנה לי יריעה כל מבורכת בה אוכל להביע את עצמי.

באהבה בקי