את קטנה
לא האמנתי שנמשיך לדבר,
שלמעשה את תהיי זאת שתיזום הכל.
ביקשת תמיד שנצא, אולי התלהבת מעצם המחשבה על הנסיעה באוטו שלי.
אני התעקשתי לבוא אלייך, ולא מעבר.
אולי בגלל שאת קטנה.
בחיי שהפחדת אותי.
באותו יום שאמרת :"בא לי ברכה".
"ב-11 בלילה? " – שאלתי.
"כן, אפשר להתגנב לברכה בקיבוץ שלי".
ומה אני יודע, אני סה"כ גר בעיר ואת בסה"כ קטנה.
היה לי כיף לדבר איתך, אבל את בסה"כ קטנה.
תגובות (7)
מה שנקרא, יש דברים שאסור לנו לחצות את הקו עליהם. זה טוב להכיר אנשים והכל, אבל עד גבול מסוים של קשר (?) (אני מתאמנת בפרשנות על קטעים כאן באתר, כי ספרות זה ממש לא הצד החזק שלי)
אגב, אני יכולה לקרוא לך נייט? (כמו אביר באנגלית, רק שזה נשמע כמו נייט בעברית- הסבר מסובך O.O) או שפשוט יש לך כינוי/שם שאתה מעדיף שיקראו לך בו (זה מוזר לקרוא לך 'אביר שבלב' )
כן אין בעיה שתקראי לי נייט…
ואני שמח שאת מתאמנת בלהגיב פה.
את עושה את זה טוב :)
דרך אגב היה את הסיפור שכתבתי "השקט שנשאר" על הצבא, נזכרתי שמשהו הפחיד אותך שם…
הגבתי לך שם וחשוב שתקראי :)
זה ממש מקסים :)
אני אוהבת את הכתיבה שלך. היא מיוחדת ואמיתית. עדיף על כל סיפור פנטזיה טוב שיצא מעולם
וואו זאת מחמאה ענקית!!! לא ציפיתי בכלל…
תודה רבה :)
הכל מסיפורי חיים עם תוספות או הקצנות… וכמובן תוספת רבה של רגשות
הסיפורים שלך אמיתיים וזה מה שהופך אותם לטובים עד כדי כך. מגיע לך מחמאה כזו ענקית.
שוב תודה רבה :)