את מוכנה לדבר איתי?

"אז שמעי, כבר עברו חודשים
מאז הפעם האחרונה שדיברנו,
את מוכנה לדבר איתי?"
ככה פתחתי את הבוקר,
עם הודעה שלך
מצד אחד, זה וואו, אתה
עדיין זוכר אותי ורוצה לדבר איתי.
אבל מצד שני, אני לא בטוחה
אם אתה באמת רוצה לדבר איתי,
או שרגשות האשם אוכלים אותך
מבפנים ואתה מת להיפתר מהם.
אבל למרות הכול אני מתלבטת
זאת אומרת פעם הייתה החבר הכי טוב שלי
עכשיו?
עכשיו בכול פעם שאני מזכרת בך
אני יכולה רק לחשוב על מה שעשיתה לי
זאת אומרת באמת שלא הצלחתי
להכריח את עצמי לעשות כלום,
אני הייתי פשוט קליפה ריקה בגללך
הילכתי כמו אדם נרדף בגללך
ולכול קום שהלכתי לא יכולתי להפסיק לשמוע את האנשים
מתלחששים וצוחקים עליי
הדבר היחיד שהיה יותר גרוע היו אלו שהסתכלו עליי ברחמים
כאילו:"איזו מסכנה ,איך הוא יכול היה לעשות לה את זה?"
אבל אני זוכרת שלפני זה, היינו ממש בלתי נפרדים
תמיד מצאנו סיבה לצחוק יחד
מצאנו תמיד סיבה לחייך
אנחנו תמיד היינו שם אחד בשביל השני
במשך כמה שנים היו בטוחים שאנחנו תאומים סיאמים
למרות שאנו בכלל לא הינו דומים
ואנחנו היינו יכולים להמשיך כך לנצח
אבל אתה הרגשת צורך להמשיך, להיתקדם
במעלה שרשרת המזון ולשם כך צריך להראות לאחרים שאתה "חזק"
הובכן הצלחת, הם קיבלו אותך,
אך חבל, החלפת חברה אמיתית אחת
בחבורה של נחשי צפע.
אנילא אתפלא אם תתעורר יום אחד בבית החולים
או בקבר, אבל תזכור אני אשמח להגיע להלוויה שלך,
גם אם רק בשביל ללחוש באוזניך"אמרתי לך!"