"את לא יפה."

מכירים את זה שאתה מרגיש הכי יפה שאתה יכול להיות, אתה אומנם מודע לעניין הזה שאתה לא מושלם ומקבל את זה.
אתה בונה לעצמך ביטחון על הבסיס הזה, אני אולי לא מושלם אבל אני בסדר.

אבל תמיד יהיו האנשים האלה שיעררו את הביטחון העצמי שלך יבואו אלייך ויגידו לך,
"את לא יפה." ויסתכלו עלייך בפרצוף הכי רציני שהיה להם בחיים, ייתנו לך את הסטירת לחי הכי כואבת שאי פעם קיבלת.
הם יגרמו לך להסתכל על עצמך, על הגוף שלך ולשנוא אותו, לחשוב שאת שמנה ומכוערת.
וכל זה ממשפט אחד קטן שלהם הם לא מבינים למה הם גורמים, הם לא מבינים שהם הגורם לשנאה העצמית שאת מרגישה כלפיי עצמך.
ועוד שזה בא מאחד האנשים שקרובים אלייך, זה גורם לכולך להתערער.
המילים שלהם גורמים לך להיכנס לדיכאון להתכנס בתוך עצמך ולא לצאת.
הם מסתכלים עלייך בלגלגנות וצוחקים על השיער שלך, ועל הבגדים שלך.
גורמים לך להסמיק מבושה ולרצות לברוח מהמקום, כי בבוקר לפני שראית אותם הרגשת כל כך יפה.
את מאבדת את עצמך בניהם, נאבדת בתוך המילים שלהם.
"את לא יפה" אלה המילים שאת שומעת בתוך הראש שלך כשאת מסתכלת במראה.
את מאמינה למילים שלהם למרות שבהתחלה הכחשת את זה, למרות שבתוך תוכך את יודעת שאת בסדר.
את יודעת שהפתרון היחיד להכול הוא לא להקשיב למילותיהם לא להתייחס אליהם.
אל המילים שוברות את החומה שאת בונה סביבך, הביטחון שנהרס,השנאה העצמית, הדמעות שאת נאבקת שלא להוציא מעינייך, בסוף מנצחות ומתגלגלות על לחייך וכל זה בגלל שלוש מילים שנראות כל כך לא מזיקות.
שלוש מילים שאת לעולם לא צריכה להקשיב להם.
"את לא יפה."
ועכשיו אחריי שכבר נרפאת ממה שהמילים עשו לך, הם חזרו לומר לך את זה שוב פעם, אבל את כבר ידעת האנשים האלה שהמילים האלה יצאו מפיהם לא שווים את הדמעות והחוסר ביטחון שלך.
הדבר היחיד שאת שומעת את המילים שלך הוא להרים את ראשך למעלה ולא להרכין אותו, לקחת את המילים ונותנת להם משמעות הפוכה ממה שהם אמורות להיות.
הם מחזקות אותך ולא הורסות אותך, כי את כבר ידעת לא להתייחס אל המילים האלה יותר וללכת מהמקום כאילו כלום לא קרה, כי הם כבר לא יישברו אותך.